255

וכש"כ וק"ו שיש ללמוד את זה מעניני תורה ומצות. ובנדון דידן הרי מנהג ישראל תורה היא, והובא גם בראשונים שלפני הפסח גובין קמחא דפסחא, -- היינו עזר לעניים. וזהו ג"כ הקדמה להסדר וכנוסח ההגדה שמתחיל בענין כל דכפין ייתי ויכול. והוראה והדגשה מיוחדת בזה, אשר כל ישראל ערבים זה בזה הן בענינים גשמים והן בענינים רוחנים, ואי אפשר להאדם להיות בן חורין ולנהוג דרך חירות בימי הפסח, כדרישת התורה שקוראה לזמן זה זמן חירותנו ובפרט בעת עריכת הסדר, כי אם כאשר עושה כל מה שביכולתו שגם חבירו הישראלי יהי' בן חורין, פטור וחירות מן הדאגותי ואדרבה צריך להקדים בהנוגע לחבירו קודם שמתחיל בעריכת החירות שלו. ולכן הקדמה לחגיגת זמן חירותנו -- הוא הענין דמעות חטים והקדמה פרטית לעריכת הסדר -- ההודעה דכל דכפין ייתי ויכול.

ומזה נלמוד ג"כ בהנוגע להנשמה והגוף, אשר אי אפשר שתהי' הנשמה בת חורין, עבד לד' ולא עבדי פרעה. אלא כשהיא משחררת את הגוף גם כןי והגוף ג"כ עבד ד' ולא עבד פרעה, אשר זוהי הוראת הבעש"ט בתורתו הידועה -- כי תראה חמור -- כאשר תסתכל בעיון טוב בהחומר שלך שהוא הגוףי תראה -- שונאך -- שהוא שונא את הנשמה המתגעגעת לאלקות ורוחניות, ועוד תראה שהוא -- רובץ תחת משאו -- שנתן הקב"ה להגוףי שיזדכך ע"י תומי"צ, והגוף מתעצל בקיומם, ואולי יעלה בלבבך -- וחדלת מעזוב לו -- שיוכל לקיים שליחותו, כי אם תתחיל בסיגופים לשבור את החומריות, הנה לא בזו הדרך ישכון אור התורה, כי אם -- עזוב תעזוב עמו -- לברר את הגוף ולזככו ולא לשברו בסיגופים ...

77 ב"ה, י*ג ניסן תשי"א