227

גם בזמן הגלות (מצרים), כמאמר הידוע * שהגשמה (שהיא העיקר בישראל) לא הלכה -בגלות ;

ולאידך גיסא: גם זה שהוא במצב ד,מדבר", צריך להיות אצלו בעבודתו הענין ד,מופת" שלמעלה מהטבע, למעלה גם מה,טבע" שלו, בח" ,בכל מאדך", מאד שלך. ובאם חסרה אצלו העבודה ד,בכל מאדך" -- אף שהעבודה ד,בכל לבבך" ו,בכל נפשך* שלו היא במדריגה נעלית ביותר -- הוא בכלל .אין עושין רצונו של מקום", כידוע פירוש המגיד ממעזריטש! במרז'"ל ברכות לה, ב*.

ד. והנה זה שהוא בבחי' ,מדבר" יכול לכאורה לטעון: בשלמא מי שהוא בבחי' ,מצרים", ואפילו בבחי' ,ים", מובן שצריך הוא להעבודה ד,בכל מאדך" לצאת מההגבלות שלו -- כי מכיון שהוא שייך ל,עולם" (לשון העלם), שהרי גם עלמא דאתכסיא הוא ,עלמא", לכן צריך הוא לצאת מההגבלות ד,עולם". אבל מי שהוא בבחי' ,מדבר אשר לא ישב אדם (כולל גם אדה"ע) שם", היה למעלה מהגדר ד,עולם"

[וע"ד בן מאה כו' כאילו עבר ובטל מן העולם -- דהגם שהוא נשמה בגוף, הרי הוא ,כאילו עבר ובטל מן העולם", היינו שהוא למעלה מגדר ,עולם"].

למה צריך גם הוא לבחי' ,בכל מאדך" דוקא?

הנה על זה מסיים הכתוב ,ואתה מחסי עוז", דלהיות ש;מחסי עוזי הוא ,אתה", היינו עצמותו ית' שהוא למעלה גם מבחי' מדבר אשר לא ישב אדם שם

[כי זה שבבחי' ,מדבר" צריך לשלול בחי' ,אדם" -- ,אשר לא ישב אדם שם", מוכח, שלבחי' מדבר יש איזה שייכות לבחי? ,אדם" (עולם). כי באם לא הי' שום שייכות ביניהם, הרי אינו שייך גם ענין השלילה *. משא"כ עצמותו ית' אינו בגדר ושייכות לעולמות כלל, שלכן אין שייך לומר עליו שהוא למעלה ומושלל מבחי' ,אדם'"],

לכן, גם מי שהוא בבחי' ,מדבר", צריך להיות אצלו העבודה ד,בכל מאדך" דוקא.

ה. וזהו התשובה גם למי שהוא בבחי' ,מצרים", שיכול לטעון: הרי זה מה שאני נמצא במצב ד,מצרים" הוא לפי שהקב"ה העמיד אותי במצב זת