226

וזהו מה שהניסים שהיו במצרים בים ובמדבר הם ג' סוגים שונים : מצרים לשון מיצר וגבול הוא בחי' עלמא דאתגליא. ים הוא בחי' עלמא דאתכסיא (כמבואר בדרושי קרי"ס). ומדבר ,אשר לא ישב אדם שם" הוא למעלה מגדר עולם, גם מבחי' עלמא דאתכסיא. וזהו מה שהניסים שבמצרים ים ומדבר הם ג' סוגים שונים (וכנ"ל שהכוונה ב,לרבים" היא ריבוי סוגים), כי אותו הענין שלגבי בחי' עלמא דאתגליא (מצרים) הוא ,נס", הנה לגבי עלמא דאתכסיא (ים) הוא ,טבע", ומה שנקרא ,נס" לגבי בחי' ד,ים" הו"ע שלמעלה גם מההגבלה דעלמא דאתכסיא. וגם ענין זה הוא ,,טבע" לגבי הבחינה ד,מדבר".

ב. והנה הענין ד,טבע* וענס" ישנו גם בעבודת האדם: כאשר העבודה היא במדידה והגבלה -- הו"ע של ,טבע", והעבודה שלמעלה ממדידה והגבלה -- בחי' ,בכל מאדך", הו"ע של הרמה ו;נס". וגם בזה, אותה העבודה שאצל אחד היא ,נס", הנה אצל השני היא ,טבע", וה,נס" אצלו היא העבודה שלמעלה גם מהמדידות והגבלות שלו. (וכידוע בענין ,בכל מאדך? -- מאד שלך).

ולדוגמא: לימוד התורה בשקידה והתמדה משך הרבה שעות בכל יום ויום, הנה אצל בעלי עסקים הנהגה כזו הו"ע של ,נס", ואצל בן ישיבה [ובפרט ישיבה השייכת לכ"ק מו"ח אדמו"ר ולאביו כ"ק אדמו"ר נ*ע ועד לכ"ק אדמויר הזקן] הרי הנהגה כזו היא דבר הפשוט, וה,נס" אצלו בלימוד התורה הוא שיתייגע בלימוד כ"כ עד שיתעצם עם הענין שלומד, ועד שגם חלומותיו (בעת השינה) יהיו בתורה *.

ועד"ז הוא בנוגע לקיום המצות, וכמו במצות תפילין (שכל המצות הוקשו אלי' *), שאצל יהודי פשוט, ה,טבע" שלו הוא קיום המצוה בפועל, אבל הכוונה ,לשעבד הלב והמוח" היא אצלו ענין של "נס". משא"כ יהודי שמקיים את דיני השו"ע, הכוונה ,לשעבד הלב והמוח" היא אצלו דבר פשוט -- מכיון שהוא דין מפורש בשו"ע. וה;נס" אצלו במצות תפילין הוא שיכוון הענין דהמשכת המוחין בז"א. וכיו'"יב.

ג. וזהו כמופת הייתי לרבים במצרים בים ובמדבר -- שהחידוש בזה הוא בב' הקצוות :

גם זה שהוא במצב ד,מצרים", יכול (ובמילא -- מחוייב) להיות אצלו הענין ד,מופת" שלמעלה מהטבע. וכמש"נ בנוגע לכל ישראל, יהי' מי שיהיי, מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה:. כי ישראל בטבעם הם למעלה מהטבע, שהרי החיות של כל אחד ואחד מישראל היא התורה ומצותי"י (ראה לקמן ע' 241 סעיף ה), והרי התומ"צ הם למעלה מהטבע. וענין זה הוא