224
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
24 לקוטי הוספות / י"א ניסן שוחות
לו חיים) -- נתינת החיות. הוא הקב"ה דוקא, כמרז"ל * ,והקב"ה נותן בו רוח ונשמת".
ב. והנה לאח"ז ממשיך בכתוב ,ממעי אמי אתה גוזי". ומפרש במדרש תהלים : והוצאתני מארץ מצרים. והיינו, דמכיון שבזמן הגלות נמשלים ישרא% לעובר;, הרי היציאה מהגלות נקראת בשם יציאה (גוזי) ממעי אמי.
וצריך להבין : לשון הרגיל בנוגע ליציאת הולד מבטן אמו הוא הולדה (וכן נאמר ביחזקאל * בנוגע ליציאת ישראל מהגלות), ולמה אומר כאן ,גוזי" ?
והענין בזה כדאיתא בגמרא יי משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע כו', ושם:י: מאי קרא ממעי אמי אתה גוזי, מאי משמע דהאי גוזי לישנא דאשתבועי היא דכתיב גזי נזרך והשליכי.
ואין הכוונה שהגמרא מפרשת ש,גוזי" שבפסוק זה פירושו הוא שבועה ולא לידה -- שהרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו:י -- כי אם, שהטעם למה שנאמר בכתוב זה ענין ההולדה בשם ,גוזי", הוא לפי שביום הלידה משביעין אותו.
ג. אך עדיין צריך להבין: ענין ההולדה נזכר בכו"כ פסוקים, ומדוע ההולדה שבכתוב זה דוקא נק' ,גוזי" בכדי לרמז על ענין השבועה?
ויובן זה בהקדים הידוע יי בפירוש' ,משביעין אותו תהי צדיק כו'", ששבועה הוא (גם) מלשון שובע. והוא הנתינת כח מלמעלה לנפש האלקית שתוכל להתגבר על הנה"ב ויצה"ר, ולעבוד את עבודתה בלימוד התורה וקיום המצות.
ומה שהשובע, הנתינת כח מלמעלה, היא באופן של שבועה -- הוא, לפי שהכוונה העליונה היא, שהאדם יעבוד את עבודתו (לא בהכח שנותנים לו מלמעלה, כ"א) בכח עצמו, בכדי שלא יהי' ,נהמא דכסופא". ולכן בא השובע באופן של שבועה, היינו שהנתינת כח מלמעלה הוא מה שמעוררים ומגבירים את כחות האדם גופא, וכמבואר בקונטרס ומעין * בענין השבועה ע"פ פשוט, שע"י השבועה נעשה ,התגברות כח מהכחות הנעלמים וכחות עצמיים שלו" (של האדם).
ועפ"ז יובן מה שדוקא בפסוק זה אומר על ענין הלידה הלשון ,גוז" המורה להשבועה דמשביעין אותו תהי צדיק כו' -- כי זה בא בהמשך למ"ש
69 נדה לא, א,
0) פרק טה
1) גדה ל, ב.
2) לא, ריש ע'א.
3) שבת סג א. וש"
4) קיצורים והערות לתניא ע' ג' ואילך. קונטרס ומעין מיייד. ועוד. 5) שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.