218

וזהו מה שדוקא במזמור זה אומר ,הי' לי לצור ,מעון", כי מכיון ש;היי לי לצור גו' * קאי על (.בך" שבתחילת המזמור, שהוא) עצמותו ית', לכן המשכה זו היא באופן של ,מעון", כי כאשר ההמשכה היא מ,למעלה מעלה עד אין קץ4 [ובפרט כשההמשכה היא מהעצמות, שהוא נעלה יותר גם מ,למעלה מעלה עד אין קץ"] -- נמשכת היא ,למטה מטה עד אין תכלית", און זי נעמט דורך את כל הנבראים, גם התחתונים ביותר, ובמילא אין שייך שיהיו רודפים כו'.

ג. וזהו גם מה שלאחרי מזמור זה באים למזמור ע"ב שמדובר בו אודות מלך המשיח! וכדרשת רז"ל* עה"פ שבמזמור זה יהי פסת בר בארץ (פסוק טז) עתידה א"י (בימוה"מ) שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, כי הענין דימות המשיח הוא שאז יהי' דירה לו ית' בתחתונים -- שגם הארץ, בחינה הכי תחתונה, תוציא גלוסקאות כו'.

וזהו גם מ"ש לאח"ז (פסוק יט) ,וימלא כבודו את כל הארץ", שהוא ע"ד הלשון שבטיום וחותם* הלכות מלכים להרמב*ם [שמזה מובן שענין זה הוא תכלית השלימות] כי מלאה הארץ דיעה את הוי' כמים לים מכסים.

וזהו גם מה שמסיים בהמזמור כלו תפלות דוד בן ישי: דוד הוא ספירת המלכות, ו,תפלות דוד" הוא הצמאון דספירת המלכות, גהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך. ולע"ל יהי' ,כלו תפלות דוד"י שלא יהי' הצמאון דנהו"ת -- רצוא למע' -- כי הדירה תהי' בתחתונים -- כי אז יהי' גילוי בחי' +ישי", שהוא גילוי העצמות

בי ישי הוא ב' פעמים יש (כי השי"ן ,עולה לכאן ולכאן" יי), והם בי החצאין שבכתר. וכידוע בענין ש"י עולמות, וכתר הוא ב' פעמים י"ש, וש"י עולמות (יש פעם אחת) הוא מחצה התחתונה דכתר, משא'כ ישי שהוא בי פעמים יש הוא ב' החצאין דכתר, היינו שיהי' אז גם הגילוי דעתיק. עד לבוזיי פנימיות עתיק, שהוא גילוי העצמות

ולכן יהי' אז ,כלו תפלות דוד", כי סיבת הצמאון של בחי' המלכות הוא מצד זה שלמטה לא ישנו גילוי אור. אבל כשיהי' המשכת העצמות, הנה מכיון שהמשכת העצמות הוא למטה כנ"ל -- ,וימלא כבודו את כל הארץ", לכן

לא יהי' אז הצמאון כו'. (משיחת יום שני דחגה"פ תשל"ב)