185

הם אצל הקדוש-ברוך-הוא רק "כגרוץ ביד החוצב", כי מפני ש"חלק ה' להם", קיימת האפשרות שלגבי בני נח נראים, לפחות, הכוכבים והמזלות, והשרים, כשותפים שיש להם, כביכול, דעה בהשפעה האלקית5.

לעומת זאת, בני ישראל מוזהרים על השיתוף. אמנם, גם ההשפעה לישראל היא באופן של "ממגד תבואות שמש..."*, אך בגלוי ניכר אצלם שהשמש והירח וכו' הם רק כגרזן ביד החוצב, ושההשפעה היא מהקדושברוך-הוא.

2 הכל תלוי בהעלם ובגילוי לפי זה מובן כיצד קיימת האפשרות של המחשבה "הואיל ורבי עובד עבודה זרה, אף אני כמותו":

כיון שהשפעת הפרנסה לעבד היא רק באמצעות אדונו, וכאמור לעיל, האדון חייב על פי התורה לזון את עבדו, עד שאם העבד דואג לעצמו, זוהי סתירה לעבדות, כדלעיל, ולכן מתאפשרת אצלו המחשבה "הואיל ורבי עובד עבודה זרה": כיון ש"רבי" מותר בפרטים מסויימים של עבודה זרה, כמובא לעיל לגבי השיתוף, שהאדון אינו מוזהר בו, כי אכן לגביו הכוכבים

והמזלות הם כאילו שותפים, וכיון שההשפעה לעבד היא באמצעות רבו, לכן "אף אני כמותו" - גם ההשפעה לעבד היא על ידי רבו, וכאילו על ידי שיתוף כוכבים ומזלות - עבודה זרה.

זהו החידוש בהוראת התורה "לא תעשו לכם אלילים...", שהיהודי, בכל מצב - הוא "חלק הוי'": ההבדל הוא רק בענין ההעלם והגילוי, = שבשנה השביעית "וצויתי את ברכתי" הוא בגלוי; ב"שש השנים" מתלבש ומסתתר "וברכך ה' אלקיך" בתוך "בכל אשר תעשה"; ואצל הנמכר לעכו"ם מלובשת ברכת ה' בלבוש גס יותר, עד שפרנסתו של יהודי זה מגיעה בגלוי באמצעות עבודתו לגוי, ואף באופן הנחות יותר - "נמכר לעקר" - היותו חוטב עצים ושואב מים לעבודה זרה* אך זהו לבוש

חיצוני בלבד, ואילו בפנימיותו ההשפעה היא מה* שלמעלה מהטבע'ל...