166

ל"כל השומעים", היה כאן עוד ציווי כהוראת שעה, ל"כל העדה" בשווה, שלמרות שהמקלל חטא ללא התראה, בכל זאת "מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה", כמו "נוקב שם ה'" בהתראה.

וכיון שמהנאמר בהמשך הפסוקים מובן, שבמילים "ובני ישראל עשו" הכוונה היא לדבר שנאמר בפרשה "ואל בני ישראל תדבר...", מבאר רש"י, שעל ידי "וירגמו אותו אבן", בלשון יחיד, על ידי העדים, הוא לא מת, ובני ישראל רגמו אותו באבנים נוספות.

יג. "כל המצוה האמורה בסקילה'"

לפי האמור לעיל ניתן להבין את פירושו של רש"י, שבמילים "ובני ישראל עשו" אין הכוונה רק לרגימה, כנלמד מהפסוק המופיע כאן "רגום ירגמו בו כל העדה", אלא גם "כל המצוה האמורה בסקילה", כולל גם דחיה ותליה:

הציווי "ורגמו אותו..." שנאמר במיוחד לגבי המקלל הראשון, כיון שעליו אינה חלה חובת "מות יומת" (כפי שמחייב הציווי "ירגמו" לגבי אדם החייב סקילה, שיש לרגמו עד אשר "מות יומת"), איננו סקילה.

אך כיון שמ"וידבר משה אל בני ישראל" הבינו בני ישראל, שלגבי המקלל קיים דין של "מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה", שרגימה זו היא סקילה,

הרי מכך מובן, שהם לא רק רגמו אותו, אלא קיימו גם את "כל המצוה האמורה בסקילה" - כולל דחיה ותליה.

יד. "לא תלין" - אינו פרט בדין סקילה

אמנם, מההקדמה "וידבר משה אל בני ישראל" יודעים, שבמילים "ובני ישראל עשו" הכוונה היא ל"כל המצוה האמורה בסקילה במקום אחר", אך בכל זאת מזכיר רש"י רק "דחיה רגימה ותליה", ומשמיט את "לא תלין".

ההסבר לכך הוא: הטעם לדין "לא תלין נבלתו על העץ" הוא, כמפורש בפסוק', "כי קללת אלקים תלוי", וכפי שמפרש רש"י "זלזולו של מלך הוא", ומכך יוצא, שהדין "לא תלין" אינו חלק מענין הסקילה, אלא הוא קשור לשמירת "כבודו של מלך" - שמירת כבודו של הנסקל, העשוי בדמות דיוקנו של הקדוש-ברוך-הוא.

אמנם, לגבי הלאו "לא תלין" נאמר "לא תלין נבלתו על העץ", שמכך מובן שלאו זה מהווה המשך לפסוק הקודם "ותלית אותו על עץ", המופיע דוקא לגבי הנסקלים*, ובמיוחד כאשר