165
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
1% לקוטי ירגמו בו גו'" (ודוחק לומר שהחידוש ב"איש איש כי יקלל גו'" הוא: א) אף דהמקלל דמדבר הי" "בן איש מצרי", או ב) רק הדין של "נשא חטאו - בכרת כשאין התראה") - ודלא כבמקושש שנאמר (שלח שם, לה) רק "רגום אותו באבנים גו'" - ולא נכפל שיעשו כן גם בכל מקושש,
ואין לומר דשאני מקושש דפשוט דכן הוא בכל מקושש, כיון שלא הי' בזה אלא בירור (באיזו מיתה ימות) - כי הספק הוא רק במקושש זה* שהוא הי' לפני מ"ת (כבפרש"י שם) - אבל מקושש דלאחרי מ"ת, כיון דכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק (רש"י קדושים כ, יו"ד) לכאורה גם במקושש כן הוא, וצריך הוראה מפורשת דהוא בסקילה.
ומדלא נכפל במקושש - עכצ"ל.
בהקדם סברא פשוטה (מובנת גם לבן חמש למקרא) אשר דינים הנאמרים בתורה (משא"כ סיפורי התורה) שע"ז נאמר "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם** וכיו"ב, יש בהם עשי' גם לאחר זמן (מלבד באם פירש הכתוב להיפך) ולכן אין צורך לכפול הציווי,
וכן הוא בדיני מקושש שהי' בהתראה והרגימה שלו מבוארת מות זומת גו' היינו סקילה.
משא"כ במקלל דמדבר - שכל הדינים שבפסוק הוצא את המקלל גו' הרי (לפרש"י, כבפנים) לא נאמרו אלא בו (שלא בהתראה, וסמכו, ורגמו (רק "כל השומעים" ובמעמד "כל העדה"))
פירש הכתוב: ואל בנ"י תדבר גו' - בנוגע לדורות (וגם למקלל דמדבר אם בדין או בתור הוראת שעה, וכנ"ל).
ועפ"ז מתורצת התמי' כפולה בפרש"י (שלח שם, לו): ויוציאו אותו, מכאן כו': א) הול"ל זה במקלל דפרשתנו, ב) כתבו "מכאן" - והרי מכבר נצטוו ע"ז כפרשתנו.
ועדיץ צריך ביאור: ע"פ הנ"ל 1) הול"ל (בפרשתנו) "הוצא את המקלל" בהנאמר לדורות (והוי ידעינן גם למקלל דמדבר). 2) ביותר יוקשה ע"פ המבואר (סנה' מב, ב) טעם ההוצאה וכו' דלא
אמורג
יב. דין המקלל קשור לדין "נוקב שם השם"
אמנם, מן הפסוק "הוצא את המקלל... ורגמו אותו..." נלמד דין רגימה בלבד, כלומר, שהשומעים צריכים להשליך עליו אבן אחת, ואם אינו מת מכך, אין חובה להשליך עליו אבנים נוספות עד שימות,
אך בכל זאת, כיון שהציווי "ונוקב שם ה' מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה" נאמר בקשר למקלל הראשון, ולפני "ויוציאו את המקלל..." מספרת התורה ש"וידבר משה אל בני ישראל", שמשה מסר לבני ישראל גם, ובעיקר, את הפרשה "ואל בני ישראל תדבר... ונוקב... מות יומת...", כדלעיל בסעיף ח', סביר לומר, שהציווי "מות יומת..." נאמר גם לגבי המקלל הראשון.
כלומר, בנוסף לציווי "וסמכו כל השומעים... ורגמו אותו..." שנאמר במיוחד לגבי המקלל הראשון, ורק
מיתחזי ב"ד רוצחין או דתיהוי לי' הצלה - אין להוציא כו' בדין דרגימה כ"א רק בסקילה.
אבל ג"ז מובן בפשטות וכעין חומר: הוצא את המקלל - ג"ז רק במקלל דמדבר הוא, כי בכל התורה כולה ה"ז רק בעונש מיתה. ולכן א"א ללמוד "מכאן שבית הסקילה רחוק הוא". ועפ"ז יתורץ ג"כ שינוי הכתובים: במקושש סדר הציווי - יומת גו' (ואח"כ) מחוץ למחנה (כי זהו מסובב מזה שדינו מיתה). משא"כ במקלל דמדבר הסדר: הוצא גו' (ואח"כ) ורגמו גו'.
ולהעיר: לפי' המתניתא שבפרש"י (כד, י) דגדף ע"י עסקי מחנה - מובן בפשטות הטעם ד"הוצא מחוץ למחנה" וד"במעמד כל העדה" (דבכולה לא יכול ליטע אהלו) - שלא מצינו זה בכ"מ. וק"ל.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.