161

צריכים לרגום אותו באבנים נוספות? והרי ייתכן שהוא מת מהאבן שזרקו העדים, ואז נכללות במילים "ובני ישראל עשו" רק דחיה ותליה, ולא רגימה? ואדרבה - לפי זה יוכל רש"י ליישב את המחלוקת שבין לימודו בדרך הפשט לבין הלימוד בדרך ההלכה, כפי שמובא ב"תורת כהנים" - שאינו מונה כאן את הרגימה, כדלעיל. ובמיוחד כאשר, כנראה, פירושו של רש"י לקוח כאן נו"תורת כהנים", אלא שהוא משנה ומוסיף "רגימה"

ח. "ובני ישראל עשו" - גם את הנלמד ממקום אחר

ההסבר לכך הוא:

בתחילת הענין, לפני שמסופר מה עשו למקלל - "ויוציאו... וירגמו... ובני ישראל עשו..." - נאמר "וידבר משה אל בני ישראל".

מה דיבר משה אל בני ישראל? - בפשטות מובן, שהוא מסר להם את דיבורו של הקדוש-ברוך-הוא "איש איש כי יקלל..."% - לגבי המקלל באופן כללי, ולא רק את הציווי "הוצא את המקלל... ורגמו אותו..." - מה לעשות למקלל זה.

ואדרבה: כיון שבציווי של הקדושברוך-הוא "הוצא את המקלל..." אין מוזכר שמשה אמר זאת לישראל, ואילו הדיבור "איש איש כי יקלל..." מתחיל

אמורג

ב"ואל בני ישראל תדבר לאמר", מובן, שב"וידבר משה אל בני ישראל" הכוונה היא בעיקר לכך, שמשה אמר להם את דיני המקלל בכלל.

ומתעוררת השאלה: מהו הקשר בין "וידבר משה אל בני ישראל" שבתחילת פסוק זה, שבכך הכוונה היא בעיקר לדיני המקלל בכלל, לבין המשך הפסוק - "ויוציאו את המקלל..." - המתאר את הנעשה למקלל זה?

והתשובה לכך היא: מכך שלפני "ויוציאו... = וירגמו... = ובני ישראל עשו..." מקדימה התורה את המילים "וידבר משה אל בני ישראל", סביר לומר, שבני ישראל נקטו כלפי מקלל זה גם בפעולות שהם למדו מן הפרשה "ואל בני ישראל תדבר לאמר... איש איש כי יקלל...", ולא רק מן הציווי "הוצא את המקלל...", ולא רק מדיני סקילה המפורטים במקום אחר.

לכן מבאר רש"י, שבמילים "ובני ישראל עשו" הכוונה היא גם לרגימה, בנוסף לדחיה ולתליה המוזכרים במקום אחר. כלומר, לאחר הרגימה של העדים, "וירגמו אותו אבן", רגמו אותו גם בני ישראל, כי פרט זה, של רגימה על"ידי כל ישראל, הם למדו מהפסוק "רגום ירגמו בו כל העדה""', המופיע בפרשה של "איש איש כי יקלל...".