156
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
מעצם היותו נברא, אינן'? משל לאוראין-סוף??.
ה "כהן גדול'' ו''כהן סתם" למעלה
מכך מובן בעניננו ההבדל בין "כהן סתם" לבין "כהן גדול" למעלה:
אמנם, הכהן הגדול שלמטה הוא משל ודוגמא ל"כהן גדול" שלמעלה. אך מובן, שהוא משל לכך בפרט של כהונה וקדושה נוספת של הכהן הגדול שלמטה. אך ההגבלות שיש לכהן הגדול למטה מפני היותו נברא, נשמה בגוף - הן אינן משל לבחינת הכהן הגדול שלמעלה.
לכן מובן, שכיון שהכהן הגדול
שלמטה, מפני הכהונה הגדולה שבו, נעלה מענין הטומאה5, עד שאפילו "לאביו ולאמו לא יטמא",
ואפשרותו להיטמא אינה נובעת מהכהונה הגדולה שבו, אלא מהגבלותיו הגשמיות,
לפיכך בדרגת "כהן גדול" שלמעלה לא ייתכן ענין הטומאה.
ואילו הדרגה שלמעלה המכונה "כהן" סתם, שהיא ה"שורש" לכהן הדיוט שלמטה, הרי כיון שבכהן הדיוט למטה אפשרי ענין הטומאה גם מצד הכהונה שבו, אשר משום כך מותר לו, והוא צריך< להיטמא "לשארו הקרוב..." = לכן קיים הדבר, כביכול, גם בדרגת כהן הדיוט שלמעלה.
לפי האמור לעיל יובן כיצד עסק
הקדוש-ברוך-הוא, כביכול, בקבורת משה ובענין של "וכל מלבושי אגאלתי", כי בדרגת כהן גדול לא ייתכן מלכתחילה ענין הטומאה. השאלה היא מצד בחינת "כהן הדיוט" שלמעלה, והתשובה לכך היא, כדלעיל, ש"ישראל נקראים בנים למקום", "ולאחותו הבתולה... לה יטמא".
הערות
- 1. ראה המשך תרס"ו ס"ע תעז: כי באמת הרי השמש ג"כ נברא ובע"ג. וראה גם שעהיוה"א פ"י (פח, א): וגם נתלבש בעוה"ז שהוא בבחי' גבול ותכלית.
- 2. עפ"י מ"ש בפנים יובן מה שמבואר לפעמים (ד"ה להבין ענין אוא"ס תרכ"ז פ"ב. המשך וככה תרל"ז פ"ק) הטעם מה שהשפעת החיות ממנו ית' נקרא בשם "אור" (ולא בשם "שפע") "כי בדבר רוחני אין שייך התפשטות והתכווצות .. כ"א גילוי והעלם .. דהלא את השמים ואת הארץ אני מלא"
- 3. - דלכאורה, הרי אופן המשכת האור מן המאור הוא בדרך "התפשטות" (שעהיחוה"א פ"ג) ולא בדרך "גילוי", ובמקום שהאור אינו מתפשט אינו נמצא שם כלל, גם לא בהעלם (ראה סה"מ תקס"ב ע' רפ. סידור מח, ב. אמ"ב שער הק"ש פי"ב (בג, סע"ד)), ואיך שייך לומר שהתואר "אור" יה" משל להבין על ידו הענין ד"את השמים ואת הארץ אני מלא" -
- 4. כי ענין ה"אור" הוא בדרך "גילוי", ורק שבאור השמש, להיותו גשמי ובגדר מקום, הוא בדרך "התפשטות". ועצ"ע.
- 5. אמור גנ
- 6. שיחות
- 3. להעיר שכה"ג אינו מחלל את העבודה כשהקריב אונן (רש"י פרשתנו כא, יב. סנה' פד, רע"א).
- 4. טושו"ע יו"ד ס' שעג ס"ג.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת י"ב סיון, ה'תש"כ. לקו"ש ח"ז ע' 156
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.