139
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ביותר* - מדובר על מקרה, שבו היתה התראה, כי לחוטא למרות שהתרו בו, מגיע עונש חמור הרבה יותר.
אך אין מובן: רש"י עצמו אומר, שחובת הסקילה חלה דוקא כאשר יש "עדים והתראה". כלומר, כאשר עדים מעידים לפני בית דין, שפלוני עבר על החטא של אוב או ידעוני. כי ללא עדים אין בית הדין יכול לדעת בוודאות שמגיעה מיתה לאדם זה.
אך לפי זה קשה: מנין לומדים שההבדל בין שני הפסוקים - "מות ימתו" ו"והכרתי" - הוא בענין אופן ביצוע העבירה - בהתראה או בלא התראה*, והרי ייתכן שבשני הפסוקים מדובר על אותו אופן (והתראה'), אך ההבדל ביניהם הוא, שבמקרה שיש עדים מחייב בית דין סקילה, וכאשר
קדושים ג
אין עדים - שאז אין בית הדין יכול לחייב מיתה, הוא נענש מן השמים בעונש כרת%?
עוד קשה ביותר: העונש "והכרתי" על חטא שיש עליו חובת סקילה כבר מופיע לפני כן באותה פרשה?, לגבי החטא של "יתן מזרעו למולך". ושם מציינת התורה במפורש, שהעונש "והכרתי" חל במקרה של "העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם... לבלתי המית אותו", שאז "ושמתי אני את פני... והכרתי אותו...".
לכאורה, היה צריך, איפוא, לומר, שכך הוא. גם לגבי אוב וידעוני, שב"והכרתי" מדובר כאשר (בית הדין) העלם יעלימו את עיניהם מלהענישו. מנין אפוא מסיק רש"י, ששני עונשים אלו - סקילה וכרת - לגבי האוב והידעוני חלים בשני אופנים שונים של החטאפי?
הערות
- 65. ועפ"ז יומתק לשון רש"י "עדים והתראה בסקילה" - אף שקושייתו היא "כאן נאמר בהם מיתה" (איזו שתהי") = כי מכיון שהוכחתו שפסוק דידן איירי בהתראה היא מחומר העונש, לכן נקט (כפי האמת) סקילה שהיא מיתה הכי חמורה (סנה' נט, ב ואילך), כי מזה מוכח ביותר שאיירי כאן בהתראה.
- 6. בפרש"י על הש"ס (סנה' מ, סע"ב), שמה שכרת לא בעי התראה הוא לפי "דקמי שמיא גליא אם הוא שוגג או מזיד". אבל מלשון רש"י "מזיד בלא התראה כו'" משמע שגם בלא התראה הוא מזיד ודאי, וההתראה מוסיפה חומר בהחטא. והרי בפשטות - כשמתרין אותו ובכ"ז חוטא, ה"ז מראה על עזות כו' יותר. וראה גם תוד"ה מניין להתראה (סנה' שם).
- 7. אבל אין לומר שבב' הפסוקים איירי בלא התראה - כי כל חיובי מיתת ב"ד הם בהתראה דוקא (ראה רש"י משפטים כב, ב. תשא לב, כ. שם לה).
- 8. וגם אינו מובן: מכיון שההפרש בין חיוב סקילה לחיוב כרת הוא בענין ההתראה (דלהיות שהחטא בהתראה חמור יותר - עונשו חמור יותר), וענין העדים שמזכיר הוא רק כי בלאו הכי אי אפשר לבית דין להענישו* - בשביל מה כותב כאן "עדים", והרי זהו דבר פשוט?
- 9. ב ב"ה.
- 0. ויתירה מזו: בסיום פירושו מוסיף "וכן בכל חייבי מיתות שנאמר בהם כרת" (ובמילא גם נתינת זרעו למולך בכלל זה), והרי מפורש בכתוב שהכרת גבי נתינת זרעו למולך הוא "אם העלם יעלימו גו'"?
- 7. *) שלכן גבי כרת כותב "מזיד כו'" (שאין חילוק כלל אם ישנם עדים אם לאו) - כי כלפי שמיא גליא. ופשוט.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה לקו"ש ח"ז ע' 139
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.