133

יכול ללבוש אחר כך הוא עצמו בהיותו בדרגה אחרת, או הכהן הגדול שלאחריו, למרות היותו בדרגה נמוכה יותר. ולכן ברור, שאין זה לגדולתו, של אהרן. וכך גם - לגבי בגדי הלבן של השנה כולה.

לעומת זאת, בגדי הלבן שלבש ביום הכפורים, הרי, כפירוש רש"י לפני כן< - לא השתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר", ולכן הוא עלול לחשוב: אם בגדים אלו קשורים לכהונה הגדולה בכלל, או לעבודת יום הכפורים בכלל וכדומה - מדוע אסור לו ללבוש בשנה הבאה אותם הבגדים?

מכך ניתן להסיק, לכאורה, שבגדים אלו הם לגדולתו, וכיון שהאדם משתנה עם הזמן, משנה לשנה, הוא זקוק בכל שנה לבגדי בד אחרים ביום הכפורים"? - ועל כך מספרת התורה את שבחו של אהרן, שגם את בגדי הלבן, אשר היה מחליפם משנה לשנה - "לא היה לובשן לגדולתו...".

אחרי ג

ור "ולעש" - ביום הכפורים הראשון לפי כל האמור לעיל מובן בפשטות מדוע רש"י אינו מסביר שב"ויעש" מתכוונת התורה רק לחידוש "שלא היה לובשן לגדולתו":

השבח "שלא היה לובשן..." הוא בעיקר לגבי יום הכפורים השני, כאשר יראו? שהוא לובש בגדים חדשים. אך הפירוש הפשוט של "ויעש..." הוא, שהיה זה (עם כל הפרטים שבכך), "כשהגיע יום הכפורים" - מיד ביום הכפורים הראשון. לכן מסביר רש"י, שהפירוש העיקרי של "ויעש" הוא "כשהגיע יום הכפורים (הראשון) עשה כסדר הזה". ורק הביטוי "כאשר צוה ה'..." הוא "להגיד שבחו של אהרן שלא היה לובשן לגדולתו אלא כמקיים גזירת מלך".

(משיחת ש"פ אחרי תש"ל)