126
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
4 לקוטי
אמנם, יהודי צריך לחיות בתוך העולם, ולממש את התכלית של "נתאוה* הקדוש-ברוך-הוא להיות לו יתברך* דירה בתחתונים", אך בכל זאת הוא צריך לקיים זאת תמיד באופן של "ועל כרחך אתה חי"*: צמאונו ותשוקתו צריכים להיות - לצאת מחיי היום יום ולהיכנס לקודש הקדשים, והימנעותו מכך בפועל צריכה להיות רק מפני הציווי לעשות דירה לו יתברך בתחתונים'*.
מבואר, שההוראה מזה הוא שצ"ל העבודה ד"שוב". ולפי"ז, ההוראה שלכאו"א (שאינם מיחידי סגולה) שייכת בעיקר לזמני התעוררות, עיי"ש. משא"כ לפי המבואר כאן.
8) תנחומא נשא טז. וראה גם במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 18 ואילך.
9) ראה לקו"ש שם הערה 42.
0) אבות ספ"ד. וראה תניא ספ"נ. ובארוכה - לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 196 ואילך.
1) וי"ל שזהו גם מה שהסדרה נקראת (ראה גם משנה יומא רפ"ז) בשם "אחרי מות" הרומז אשר העבודה ד"אל יבא גו' אל הקדש" (בחי' שוב) צריכה להיות "אחרי מות" - אחרי קדימת ה"רצוא".
ולהעיר גם מה שפרשה זו קוראין ברוב השנים בימי הספירה (ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב), שענין הספירה הוא התשוקה והצמאון (ר"ן סוף פסחים ממדרש אגדה).
ולהעיר גם מב' הסוגים שבתלמידי ר"ע (יבמות סב, ב): כ"ד אלף תלמידים הראשונים שמתו בימי הספירה - דוגמת מות שני בני אהרן (רצוא*;
*) ובזה יובן מה שבגמרא שם דימו את כ"ד אלף תלמידים הראשונים ל"בבוקר זרע את זרעך" (קהלת יא ו) וה' תלמידים האחרונים ל"ולערב אל תנח ידך". שמזה משמע שהי" מעלה גם בתלמידיו הראשונים
אחרי א
יא שנל רצונות - על ידי התמסרות למשה
אך מתעוררת השאלה: יהודי צריך להיות "תוכו כברו", וכאשר הוא מבצע
וחמשה תלמידיו שנשארו בחיים (אחרי מיתת כ"ד אלף הראשונים**) ומהם נתייסדה תושבע"פ (ראה סנה' פו, א: סתם מתני' כו'***) - תיקון, שוב.
[שהרי הטעם להציווי "אל תנח ידך" הוא רק "כי אינך יודע אי זה יכשר גו'". ובפרט שהציווי ד"ולערב גו'" הוא רק מדברי סופרים (רמב"ם הל' אישות פט"ו הט"ז. ב"ש לאה"ע ס"א סקי"ד)]
- דלכאורה: מכיון ש"כולן מתו כו" מפני שלא נהגו כבוד זל"ז", איך שייך שיהי" בהם עילוי על תלמידיו האחרונים -
כי מה שלא נהגו כבוד זל"ז הוא (לא מצד ענין הישות ח"ו, כ"א) - ע"ד נכוה מחופתו של חברו (ב"ב עה, א), או ע"ד שזה שעומד בכלות הנפש ממש בעבודת ה' באהבה (או ביראה וכר), הרי אין כל מקום אצלו לאופן אחר בעבודת ה. ובלשון הידוע דבתהו וימלוך גו' וימת (ורק אח"כ אפשר) וימלוך (של דרגא אחרת)
מדריגה נעלית בעבודה. שהיתה עבודתם בבחינת הרצוא בדוגמת בחינת התהו. חהו שה" בהם עילוי על תלמידיו האחרנים (ובדוגמת העילוי דנדב ואביהוא על משה ואהרן - רש"י שמיני יו"ד, ג),. כי האורות דתהו (רצוא) גדולים מהאורות דתיקון (שוב).
אלא שאעפ"כ "הי" העולם שמם", כי האורות דתהו אינם בהתיישבות בעולם, ובזה - מעלה בה' תלמידיו האחרונים.
**) ומכיון שכל הענינים שבתורה הם נצחיים. ה"ז הוראה שגם עכשיו צ"ל גם (דוגמת) העבודה של כ"ד אלף תלמידים הראשונים. אלא שעבודה זו צריכה להיות ע"מ שיהי" מזה אח"כ העבודה דה' תלמידים האחרונים - "נכנט בשלום (שעי"ז) ויצא בשלום" (ראה ד"ה אחרי תרמ"ט ע' 28 (סה"מ שם ע' רס) ולקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 250 וש"נ) שהי' אצל ר"ע רבם.
***) בסנה' שם נזכר גם ר' נחמי" שלא הוזכר ביבמות שם. אבל בב"ר (פס"א, ג) ובקה"ר (עה"ף) נזכרו ז' תלמידיו האחרונים, ומהם - גם ר' נחמי.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.