102

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

הסיבה לכך היא: המדברים לשון הרע, מגיעים בסופו של דבר לידי "לדבר!? באלקים וכופרין בעיקר"*:. ולכן הם גרועים אפילו מסטרא אחרא ומקליפה הנקראת עבודה זרה, שהם מודים בקדוש-ברוך-הוא, אך מגדירים אותו? "אלקא דאלקייא"5.

אך למרות זאת פוסק אדמו"ר הזקן - הן בנגלה שבתורה* והן בפנימיות התורה<* = לגבי כל יהודי, יהיה מי שיהיה, ש"בודאי סופו לעשות תשובה", כי "לא5 ידח ממנו נדח",

ולכן נאמר "והובא (לשון הבטחה לעתיד) אל הכהן" - שאף מי שנמצא מחוץ לשלשת המחנות, הרי הקדוש-

ברוך-הוא מבטיחו שבסופו של דבר הוא יובא אל ה"כהן".

וכיון שההבטחה ש"בודאי סופו לעשות תשובה" אמורה אף לגבי מי שעל פי ענינו אין לו כלל רצון לחזור בתשובה, ויותר מכך, אף לגבי מי שרצונו הוא להיפך: "העולה על רוחכם... נהיה כגוים... "?, בכל זאת "ביד חזקה... אמלוך עליכם"5 - ולפיכך נאמר "והובא (בלשון ציווי) אל הכהן" - בעל כרחו.

ד התשובה אף ממקומו של המצורע

אמנם, הגורם להתעוררות התשובה אינו מצבו של האדם, אלא הבטחת הקדוש"ברוך הוא, אשר "לא ידח ממנר נדח", ואשר משום כך היא קיימת אף אצל מי שזקוק ל"ביד חזקה... אמלוך עליכם",

אך בכל זאת חפץ הקדוש-ברוךהוא, שהתעוררות התשובה תחדור בסופו של דבר לפנימיותו של היהודי, ולכן קבע הקדוש-ברוך-הוא, שהענין של "ביד חזקה..." ישפיע על כוחות הנפש של היהודי עצמו, שהתשובה תיעשה מצד כוחותיו שלו - רצונו, שכלו, רגשותיו וכו' שלו.

זהו ההסבר לכך שבתחילה נאמר

הערות

  1. 1. רמב"ם סוף הל' טומאת צרעת.
  2. 21. השייכות להנ"ל - בפנים - שנשלח מחוץ כו' מפני שייכותו לקליפת מדין - מובנת עפמש"נ: נקמת ה' במדין, שמדין הוא ממש נגד בחי' שם הוי' (בהנסמן בהערה 18).
  3. 2. סוף מנחות (לענין אוה"ע - והרי חיותם הוא מגקה"ט). ובתניא פכ"ד, שגם קליפת ע"ז עצמה "יודעת את רבונה כו'". עיי"ש.
  4. 3. בתניא שם, שמטעם זה, "האדם העובר על רצונו ית' הוא גרוע ופחות מהס"א והקליפה הנקראת ע"ז" - העובר סתם [ושם ל, ריש ע"ב מפורש: אפי' עבירה קלה].
  5. 5. ומה ששילוח מחוץ לג' מחנות הוא במצורע דוקא - י"ל: בתניא שם גופא מבואר, שזה שאדם עובר עבירה הוא לפי שאינו מרגיש שהוא כפירה כו' ואדרבה נדמה לו שעודנו ביהדותו,
  6. 6. ולכן, בסתם עבירה יכול להיות במחנה דקדושה; משא"כ במצורע שנידון ע"ש סופו "כופרין בעיקר" (עיין רמב"ם שם).
  7. 4. הל' ת"ת פ"ד סה"ג.
  8. 5. תניא ספל"ט.
  9. 6. ש"ב יד, יד (בשינוי לשון.
  10. 10. מצורע א שיחות 4
  11. 7. יחזקאל כ, לב.
  12. 8. שם, לג.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.