94

אך לאמיתו של דבר אין להסביר כך, כי ההוכחה לכך שב"וכבס" אין הכונה לרחיצת הבגד שוב אינה נלמדת מהמילה "שנית", אלא מן הנאמר לפני כן בפסוק "והבגד... אשר תכבס וסר מהם הנגע" - שהבגד כבר כובס, והוסר ממנו הנגע, וכפי שרש"י אף מוסיף: "סר ממנו הנגע לגמרי". ואף אם רש"י לא היה מצטט את המילה "שנית" הכתובה לאחר "וכובס" כבר היה ידוע הקושי של פירוש המילה "וכובס" במשמעות של ליבון. ואם כך, רש"י אינו צריך להדגיש את ההכרח לפירושו "זכובס - לשון טבילה" מהמילה המאוחרת יותר "שנית", כאשר ההכרח לפירושו כבר נובע ממלים המופיעות לפני כן.

ה. רש"י מצטט את המלים כדי להדגיש את פירושו

כבר הוסבר, שכאשר רש"י מצטט ב"דיבור המתחיל" מספר מלים, אך מפרש רק חלק מהן, הרי יש להבין זאת בשתי אפשרוות: או שהמלים המצוטטות הן ההוכחה וההכרח לפירושו, או שממלים אלו מתעורר הקושי על פירושו, ורש"י מצטטן כדי להבהיר, שלמרות זאת הוא מפרש כדבריו.

לפי זה אפשר היה לומר, שרש"י אינו מצטט כאן גם את המילה "שנית" מפני שהיא מהווה הוכחה לפירושו, אלא, להיפך, מפני שמהניסוח "וכבס שנית" יוצא, לכאורה, שבכיבוס השני

הכוונה היא לליבון, כבפעם הראשונה. ורש"י מצטט את המלים "וכבס שנית" כדי להבהיר, שלמרות שמניסוח זה נראה שהכוונה היא למשמעות של ליבון, בכל זאת הוא מפרש מלים אלו במשמעות של טבילה, כי קשה לומר שהתורה תצווה לכבס בגד לאחר ש"וסר מהם הנגע".

ג השאלות על שני הפירושים

אך לפי זה עדיין קשה: לפי הפירוש "וכובס לשון ליבון" אין מובן רק הטעם לדין זה, והרי ישנם דינים רבים, במיוחד בפרשת נגעים, שטעמם אינו ידוע לנו. לעומת זאת, לפי הפירוש "וכובס לשון טבילה" אין מובנת משמעות המילה "שנית". כיצד, אפוא, מסביר רש"י פירוש הנוגד למשמעות הפשוטה של לשון הפסוק רק משום שאין הסבר לצורך בכיבוס בגד נקי שנית?

השאלה אף קשה יותר: בפסוק קודם? נאמר, שאם במשך שבעת הימים של ההסגר השני כהה הנגע, יש לקרוע ולשרוף את מקום הנגע. מכך מובן, שעל ידי קריעת מקום הנגע בלבד נותר שאר הבגד טהור*.