90

94 לקוטי שעל ידה נמשך אור הממלא ("ישיבה" במשמעות של "ירידה והשפלה"):

אור הממלא בא על ידי הקדמת הצמצום, אשר צמצום והתעלמות הם ההיפך. מגילוי, ואילו העכבה באור הסובב, שהוא, באופן כללי, האור שלפני הצמצום, אנה צמצום והתעלמות, אלא כיון שגילוי אור עצמותו ית' הוא ברצון (אותיות צנור*) ולא בהכרח ח"ו, הרי זו העכבה. כפי שמבאר הרבי (מהורש"ב) נ"ע בהרחבה?ל.

לשני אופנים אלו של עכבה רומז רש"י בציטוט שני הפסוקים "ותשבו בקדש" ו"וישב באלוני ממרא": העכבה של "ותשבו בקדש", שהיתה מתוך הכרח ולהיפך מרצונם ללכת לארץ ישראל, כדלעיל בסעיף ג', רומזת לעכבה של גילוי אור הממלא - צמצום, היפך הגילוי, כדלעיל. והעכבה של "וישב באלוני ממרא", שהיתה ברצונו של אברהם, כדלעיל שם, רומזת לעכבה, לרצון, שעל ידי זה בא גילוי האור שלפני הצמצום.

יד. הגורם - הצמצום

זהו הטעם, בפנימיות הענינים, לכך שרש"י מביא את הפסוק "תשבו בקדש" לפני "וישב באלוני ממרא",

למרות שהעכבה בשביל גילוי האור

תזריע ג

שלפני הצמצום, הרמוזה ב"וישב באלוני ממרא", באה לפני הצמצום הרמוז ב"ותשבו בקדש",

כי הגורם לגילוי האור שלפני הצמצום, וממילא, גם הגורם לרצון לגילוי, הוא הצמצום, כפי שכ"ק מו"ח אדמו"ר (אשר ביום ב' ניסן התמנה לנשיא*) מבאר בהרחבה* שהתכלית בגילוי האור שלפני הצמצום, וכן בגילוי האור ה"בלי גבול", היא כדי שהוא יוכל להתעלם על ידי הצמצום.

טו. צמצום ואתהפבא

מהי המעלה והתכלית שבצמצום? - ידועל, שואת כדי שישראל יוכלו על ידי עבודתם בתורה ובמצוות להפוך את חושך הצמצום לאור ולגילוי - אתהפכא חשוכא לנהורא**,

אך כדי שיוכלו להפוך את החושך לאור, צריך היהודי לעורר בתוכו את התוקף שלא להיבהל מהעלמות ומהסתרים, ועל ידי זה אפשר להגיע