88

הערות

1. 0. ובדוגמת "לא תבשל", שבאם הי' כתוב רק פעם אחת, היו מפרשים שהכוונה היא לאיסור בישול - אף שאיסור בישול [ובפרט בדבר שלא נאסר אפי' באכילה] הוא חידוש גדול ביותר (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 154 ואילך).
2. 1. לכאורה אפשר להקשות: הרי גם להפי' שהאיסור דבכל קדש לא תגע גו' הוא לפי שהיא טבולת יום, אכתי י"ל שטומאת לידה חמורה כ"כ שאפי" לאחרי טבילתה (כל זמן שלא נטהרה לגמרי - שהרי לא העריב שמשה) אסורה היא בנגיעת קדש.
3. 3. אבל - אינו. כי מפשטות הלשון "ימי טהרה" מוכח שבימים אלו טהורה היא לגמרי מטומאת לידה, והאיסור ד"לא תגע" אינו לפי שכל זמן שלא העריב שמשה נשאר בה מטומאתה הקודמת, כ"א, שהחיוב להביא קרבן הוא העושה בה דין האיסור (ראה לעיל הערות 38; 39).
4. 2. ואי"ז דומה לענין "לא תבשל", שבאם לא הי" הכרח ממש"כ בג' מקומות היו מפרשים שהכוונה היא לאיסור בישול אף שהוא חידוש גדול ביותר (כבהערה 40) - כי בנדו"ד, באם נאמר שבימי טהרה [שלא נשאר על" טומאת לידה כלל, ורק לפי שלא בא עדיין זמן כפרתה, כבהערה הקודמת] אסורה היא לנגוע בקדש, הוא (לא רק ענין של חידוש, כ"א גם) היפך השכל, שהרי אפילו טמא ממש מותר בזה.
5. 3. ומה שכותב רש"י "כמו ששנוי" ביבמות" - אף שההוכחה להפי' "אזהרה לאוכל" הוא מצד פשוטו של מקרא - הוא בכדי לתרץ:
6. 6. אף שנגיעה היא הכנה לאכילה, מ"מ הול"ל "לא תאכול". ולמה נאמר "לא תגע"? וע"ז מתרץ "כמו ששנוי' ביבמות", שגם בנגיעה יש איטור*, אלא שה"אזהרה" שבכתוב היא לאוכל** (אלא שקושיא זו אינה חזקה כ"כ בדרך הפשט, ולכן אין רש"י כותב התירוץ בפירוש).
7. 7. וי"ל, שמ"ש רש"י (לפי כמה דפוסים) "אזהרה לאוכל וכר, כוונתו היא (לא להלימוד ע"ז - "מקיש קדש למקדש", כ"א) למ"ש ביבמות שם "והאי דאפקי' בלשון נגיעה, הכי קאמר נגיעה כאכילה".
8. 8. *) כי טבול יום פוסל את התרומה מדאורייתא (שבת יד, ב. ולהעיר מפירש"י שמיני יא, לב "טמא הוא לתרומה" - ולא "לאכילת תרומה")?
9. 9. **) וע"ד דברי סופרים שבאו ברמז בתורה - ע"ד פשוטו של מקרא - וכפרש"י במן ובב"ח (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 220 ובהערות שם).