77

00 לקוטי מעלתו של דבר יכולה להיווצר בשני אופנים: א) מלמעלה - הן מעצם היוולדו, או שהיא ניתנת במתנה לאחר היווצרותו, אך אין עמלים לשם כך, ב) על ידי יגיעה: עמלים כדי להשיג זאת.

בכל אחד משני אופנים אלו יש יתרון מיוחד: באופן הראשון יש יתרון, שהמעלות אינן מוגבלות: כיון שהן מלמעלה, אין להן הגבלות, בשונה ממעלות המגיעות עלדידי עבודה.

מצד שני, יש יתרון במעלות המושגות עלדידי עבודת האדם, בכך שהן בפנימיותו: מעלות המתקבלות כמתנה מלמעלה או נמצאות אצל האדם ממולדתו, הרי כיוון שהמקבל לא טרח עבורן, ייתכן שאין הוא כלי מתאים עבורן, ואי הן קשורות לפנימיותו. לעומת זאת, המעלות שהוא יגע בהם, קשורות אליו, וחודרות לפנימיותו'?.

וזהו ההבדל בין שני הטעמים לבריאת האדם בסיום הבריאה: לגבי המעלות הניתנות כמתנה מלמעלה - הרי האדם נעלה בדרגתו על שאר הנבראים מיד בהיוולדו, עוד לפני שהתחיל לעמול: יש בו נפש אלקית שהיא חלק אלקה ממעל ממש?. אמנם, הוא עלול ח"ו למרוד בקונו מאוחר יותר - חסרון נורא שאין לשום

תזריע א

נברא אחר - אך אין הוא מאבד בכך את מעלתו המולדת, מעלת נשמתו, כי גם בשעת החטא היא באמנה אתו יתברך5.

אך לגבי המעלות הנובעות מעבודת האדם, הרי בהן אין האדם נעלה משאר הנבראים בתחילת יצירתו. ואדרבה, מה שגלוי בו הוא האפשרות שיחטא, כי מעלת נשמתו היא עדיין בהעלם, וצריכה להתגלות רק על ידי עבודתו. לפי זה מובן, שהטעם לבריאתו בסוף הוא כדי שיאמרו לו: "יתוש קדמך".

ה. ר' שמלאי: מעלות על ידי יגיעה וזהו הקשר של המאמר "כשם שיצירתו..." - המסביר את הסיבה לבריאת האדם באחרונה מפני חסרונו - לר' שמלאי:

ר' שמלאי לא היה מיוחס, עד כדי כך שרבי יוחנן נמנע מללמוד עמו ספר יוחסין*:. לפיכך היתה דרכו, שצריך לעמול על כל דבר, ולכן מתאים לו לומר, שהמעלה היא כזו שיש להתייגע כדי להשיגה. לכן הוא סובר, שהסיבה ל"יצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף" היא מפני "יתוש קדמך"5: