76

(יעיין... להקשות וכו')", והן באופן הלימוד: אין מתחילים מיד בלימוד התורה לשמה בדרגה הנעלית ביותר, כ"דוד (אשר) היה מחבר תורה שלמעלה בהקדוש-ברוך-הוא"י', אלא כפסק חז"ל5': "מעיקרא כי עביד אינש (=בתחילה כאשר פועל האדם) אדעתא דנפשי' קא עביד (=למען עצמו הוא עושה)".

(בנתינת התורה הסדר הוא, להיפך: בתחילה הדרגה הגבוהה, ואחר כך הנמוכה. כפי הסדר המופיע בפסוק6: "ואהיה אצלו שעשועים", ורק לאחר מכן "ושעשועי את בני אדם". וכך הוא הסדר בהמשכת התורה מלמעלה למטה?'. אך בלימוד ובעבודת האדם, הסדר הוא מלמטה למעלה, מן הקל אל הכבד).

וכשם שסדר הלימוד בתורה בכלל הוא מלמטה למעלה, כך הוא גם הסדר בלימוד הפרשיות: בתחילה מופיעים הענינים הקלים, ורק לאחר מכן

הענינים הקשים. ולכן "תורתו (של אדם) נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף", כי הבירור - "להבדיל בין הטמא ובין הטהור"*' - של בהמה חיה ועוף, הרי כיון ש"אינם יכולים לעבור כלל על רצונו יתברך", הרי ה"בירור" שלהם קל יותר מה"בירור" של האדם.

לפי הסבר זה מובן, ששיטתו של ר' שמלאי, שהיווצרותו של האדם בסוף אינה מפני מעלתו - "כדי שייכנס לסעודה מיד" - שהרי אז לא היה זה הסבר לכך שתורתו נתפרשה אחר תורת בהמה וכו',

[ואדרבה: אם האדם נעלה יותר, הרי זיכוכו קל יותר, ו"תורתו" היתה צריכה להתפרש לפני תורת הבהמה וכו'],

אלא להיפך: מפני חסרונו - מפני היותו נוצר מחומר גס, הנוטה לרע וכדומה יותר מבעלי החיים", וקשה יותר לזככו, כדלעיל.

ד. מעלות האדם מלמעלה או על ידי יגיעה

לפי האמור לעיל יובן הקשר שבין

המאמר "כשם שיצירתו... כך תורתו..." לבין בעל המאמר - ר' שמלאי?: