59

לביאוריו: יש שמות של עופות שרש"י רק מבהיר את שמם הצרפתי, בלי לציין סימני היכר, כגון "נץ", שרש"י רק מציין את שמו הצרפתי - "אישפרויר". בשמות אחרים של עופות הוא מפרט, להיפך, רק סימני היכר, ולא את שמם בצרפתית, כגון "שלך": "השולה דגים מן הים". ויש מקרה שבו מסביר רש"י את שמות העופות בשתי דרכים אלו, כפירושו על "כוס וינשוף": "הם צואיטוש", ומוסיף סימן: "הצועקים בלילה ויש להם לסתות כאדם".

לגבי שני האופנים הראשונים אפשר לומר, שרש"י מזכיר את השמות "בלעז"?' רק במקום שבו "בן חמש למקרא" לא יזהה על פי סימני ההיכר בלבד את סוג העוף.

אך לגבי האופן השלישי, כאשר רש"י מפרש את מין העוף בשני האמצעים - הן על ידי השם הלועזי, והן על ידי תכונה יחודית - כבפירושו על כוס וינשוף, נדרש הסבר: כיון שרש"י סובר שהכרחי להזדקק לפירוש בצרפתית ("צואיטוש"), מדוע הוא

שמיני א

01" צריך להוסיף לכך גם את ההסבר "הצועקים בלילה וכו'" - אם השם הלועזי מספיק, למשל, בפירוש על "נץ", מדוע הוא אינו מספיק בפירוש על "כוס וינשוף"?

ח. שם העוף מצביע על תכונות:ו

ההסבר לכל זאת הוא:

בדרך הפשט יש לומר, ששמו של כל דבר מביע את תכונתו. כפי שמסביר האבן-עזרא, אשר אף פירושו הוא בדרך הפשט, אם כי לא בדרך הפשט של רש"י, לגבי כל שמות העופות, כיצד מבטא השם את תכונותיו, מראהו של העוף וכדומה.

ולכן מקדים רש"י ואומר לפני פירושו ש"שלך" הוא "השולה דגים...", ש"פירשו רבותינו" - כי לולא כן, סביר היה להסביר כדברי אבן-עזרא, ששלך הוא העוף אשר "מנהג תולדתו להשליך ילדיו":

כיון שהמלה "שלך" קרובה יותר, ושווה בכל אותיותיה, ללשון השלכה מאשר ללשון "שולה", ובמיוחד כאשר משמעותה של המלה השלכה היא מלמעלה למטה, ההיפך מ"שולה" - מלמטה למעלה -

לכן אומר רש"י "פירשו רבותינו זה השולה דגים...", שכך פירשו "רבותינו". כלומר, כיון שאין זה מדרש, אלא פירוש אשר לימדונו רבותינו, הרי לא ייתכן לבחור פירוש