55

במבט ראשון על פירוש רש"י זה נראה, שהמלים "ועוד אחר דומה לו... " באות כהמשך לנאמר בתחילת הפירוש "הם צואיטוש..." - כלומר, שבדברו על שני סוגי העופות, "כוס וינשוף", מפרש רש"י: "הם" (שני העופות הם - אחד מהם הוא) "צואיטוש... ועוד אחר דומה לו (והשני מהם, הדומה לצואיטוש, הוא) שקורין ייב"ץ".

אמנם גם לגבי "צואיטוש" מתבטא רש"י בלשון רבים, "הצועקים... ויש להם... " - למרות שמדובר כאן רק על סוג עוף אחד ("כוס" או "ינשוף") - וזאת, משום שלגבי המין "צואיטוש", בשונה מאחרים, מדובר בלשון רבים, כפי שמוצאים בלשון הקודש, שלגבי מושגים מסויימים (לדוגמא: מים) משתמשים תמיד בלשון רבים.

מסיבה זו מגדיר רש"י גם את שם המין: "צואיטוש", ולא "צואיט", בתוספות האות. "שי"ן" בסוף השם, המצביעה, בלשון הצרפתית, על לשון רבים (בדומה לאידיש ולאנגלית) - כי לגבי סוג זה משתמשים תמיד בלשון רבים.

גּ. "צואיטוש" - שני הסוגים: כוס וינשוף

אך לאמיתו של דבר אי אפשר להסביר זאת כך, כי, בנוסף לכך שרש"י בעצמו מזכיר אותו סוג עופות בלשון יחיד בפירושו על הגמרא:

"ציאיט"* או "צואיטה"5, הרי, בסוף פירוש זה עצמו אומר רש"י, שהמין השני, "ייב"ץ", "דומה לן" (ל"צואיטוש") בלשון יחיד. ולכן, אין לומר שלגבי עוף זה משתמשים רק בלשון רבים. וכן קשה לומר, שבאותו פירוש, מדבר רש"י על אותו מין בתחילה בלשון רבים, ומיד לאחר מכן בלשון יחיד.

מכך מובן, שבפירושו "הם צואיטוש הצועקים בלילה ויש להם לסתות כאדם", בלשון רבים, מתכוון רש"י לפרש את שני המינים, שהן ה"כוס" והן ה"ינשוף" הם העופות המכונים "צואיטוש"י. כלומר, למרות שבצרפתית נקראים שני המינים הללו בשם כולל אחד, בכל זאת, מפרידה ביניהם התורה בשני שמות שונים - "כוס" ו"ינשוף" - כי בלשון הקודש אין שם הכולל שני מינים אלו יחדיו.

אך כיון שקשה לומר שבלשון