48

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

שיחה א

020 לקוטי

חג הפסח

א. תקנת חז'ל ביוס טוב שחל בשבת

בכל חג יש ענינים יחודיים שבהם הוא נבדל מהחגים האחרים. כך גם לגבי פסח, בכל שנה. ובמיוחד כאשר הוא חל, כבשנה זו, בשבת, שאז ניכרת יותר יחודיותו משאר החגים, כפי שיוסבר להלן.

בגמרא' נאמר, שאין תוקעים בשופר ב"יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת", כי "הכל חיבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין... גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים". ומסיימת שם הגמרא:?: "והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה", שמאותה סיבה - שמא יעבירנו - אין נוטלים את הלולב בסוכות שחל בשבת, ואין קוראים את המגילה בפורים שחל בשבת.

שואלים ה"אחרונים"י: לפי זה צריך היה לגזור, לכאורה, שגם בפסח שחל בשבת לא יאכלו מצה ומרור, לא ישתו ארבע כוסות, ולא יאמרו את ההגדה, ובמיוחד כאשר לגבי המצה והמרור ושתיית ארבע הכוסות יש הלכות רבות

ומפורטות, יותר מאשר בשופר ובמגילה, ועל-אחת -כמהדוכמה בלולב, שאי-הבקיאות בו הוא לגבי "נענועו או ברכתו"+?

ב. בפסח הולכים הבק:אים אל הבתים

בין התשובות לשאלה זו*:

בפסח הלכו הבקיאים אל בתיהם של אלו שאינם בקיאים, כדי לערוך עבורם את הסדר, ולומר עמם את ההגדה*. ולכן אין קיים בפסח החשש "שמא ילך אצל הבקי ללמוד"".

אך תירוץ זה אינו מובן:

א) בודאי יש אנשים שמתביישים להראות שהם עמי הארץ ואינם בקיאים בהלכות, ובמיוחד אנשים שבכל זאת יודעים לומר את ההגדה וכדומה, ואל אנשים אלו אין הבקיאים באים. ואם

הערות

  1. 1. ר"ה כט, ב. 2 וכ"ה גם בסוכה מב, ב. מגילה ד, ב.
  2. 3. שואל ומשיב מהדורא ד' ח"א ס"ה. העמק שאלה לשאלתות שאלתא סז סכ"א.
  3. 4. רש"י סוכה שם סע"ב.
  4. 5. העמק שאלה שם.
  5. 6. ראה רי"ף סוף מס' פסחים. טור או"ח סתפ"ד.
  6. 7. עוד תירוץ בהעמק שאלה שם, שבלילה אין דרך לצאת כ"כ, ומשום הכי לא גזרו במצה וכן' שהם בלילה (וע"פ סברא זו רוצה לחדש שגם במגילה הי' מותר בעצם לקרות בליל שבת, ועיקר הגזירה היא מצד הקריאה שביום, עיי"ש).
  7. 7. אבל קשה לומר כן, כי - בכדי לצאת י"ח מצה וכו' בודאי ילך לבקי גם בלילה. ובפרט שהוא ליל שימורים.

מצוטט ב־1 עמודים

  1. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה לקו"ש ח"ז ע' 48

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.