45

מלובש בטבע. מכך רואים שהנס הוא ממקור כה נעלה, שמפני מעלתו הוא יכול לרדת למטה ביותר, עד כדי "התלבשות" בטבע, כחבית מלאה יין, אשר מפני שהיין שבה כה רב, הוא נשפך ממנה גם החוצה.

ובכך הוא מבאר את מאמר חז"ל9י "הנביאים והכתובים עתידים להיבטל, ומגילת אסתר והלכות אין עתידין ליבטל" - כי שורש נס פורים, המסופר במגילת אסתר, הוא בדרגה נעלית ביותר, שמשום כך היה הנס מלובש בטבע'י.

ובהמשך לכך מופיע שם (ב"תוספת ביאור על פסוק יביאו לבוש מלכות") ההסבר על אור הקו המגיע "על פי צמצום ומקום פנוי". שכיון שאור הקו בקע את הצמצום, הרי זאת הוכחה שיש לו תוקף עצום", ויש לו בכך יתרון לעומת האור שהיה ממלא מקום החלל לפני הצמצום, בדומה להסבר הראשון על "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", שמפני שהענין של "נדדה שנת המלך" מצביע על גילוי אור מדרגה נעלית ביותר, לכן הוא חודר גם להעלם של "בלילה ההוא".

אך במאמר "חייב אינש. לבסומי

בפוריא" מדובר על ענין עמוק יותר במעלת הפורים*: המעלה ב"הדור קבלוה בימי אחשורוש" לעומת הקדמת נעשה לנשמע בזמן מתן תורה* היא, שהקדמת נעשה לנשמע נבעה מגילוי אור מלמעלה, ואילו "הדור קבלוה בימי אחשורוש" היה באופן של "אתערותא דלתתא מצד עצמם".

וכיון שה"אתערותא דלתתא" נבעה מהמצב של "הסתר אסתיר" של בני ישראל, וזה עורר אצלם את "קבלוה" הנעלה אף ממתן תורה, מובן, שההסתר עצמו הפך לאור, כהסבר השני על "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", שההסתר עצמו גרם והפך לאור.

ולכן, כאשר מוסבר בסוף מאמר זה הענין של "מגילת אסתר לא תיבטל", מבואר, שזאת מפני המעלה שבהסתר שבמגילה, שמהסתר זה נובע, על ידי קריאת המגילה, גילוי עצמותו ית'* - הנעלה מן השמות.