39

במאמר "ביאור מעט על פסוק ואכלתם אכול", שבו מוסבר הפסוק "זה קרבן אהרן ובניו""', כותב אדמו"ר ה"צמח צדק"'' בהגהתו "ועיין מה שכתוב בביאור על פסוק יביאו לבוש מלכות", שבמגילת אסתר.

אמנם, בפשטות מתכוון הצמח צדק להפנות בכך רק לענין שבו מדובר באותו מאמר. (לגבי "קוו וחוט", שראשית הגילוי שלו הוא בחכמה), אך כיון שכל עניני התורה מדוייקים לחלוטין, כפי שלומדים בקל וחומר מכך שאפילו בעניני העולם אין שום דבר מקרי ח"ו, אלא הכל בהשגחה פרטית, לכן, כיון שהענין על ראשית הגילוי של הקו מוסבר ב"ביאור על פסוק יביאו לבוש מלכות", הרי זאת הוכחה לקשר שבינו לבין פורים?'.

וכך גם במאמר אחר בלקוטי תורה על פרשה זו, דיבור המתחיל "והיה אור הלבנה", הקשור לשבעת ימי המילואים?' (הסוג השני של קרבנות הכהנים), מפנה הצמח צדק'' שוב

ל"וכמו שכתוב סוף דיבור המתחיל חייב אינש לבסומי בפוריא, דלכך אין שום שם במגילת אסתר"*.

וכאן רואים דבר פלא ונפלא, ששתי הפניות אלו, הקשורות, לכאורה, רק לתוכן של אותם ענינים שלגביהם הן מופיעות, מבטאות הן את תוכן הענין של "זה קרבן אהרן ובניו" ושל קרבנות ימי המילואים, והן את ההבדל שביניהם, כדלהלן בסעיף י'.

ג(. הגילוי נמשך מן ההעלס

לכאורה יוצא, ששתי הפניות אלו מצביעות על ענינים המנוגדים זה מזה:

ב"ביאור מעט על פסוק ואכלתם אכול" מדובר שעולם האצילות אינו התחדשות יש מאין כעולם הבריאה, אלא הוא נמשך "מהעלם אל הגילוי" - ועל כך מפנה הצמח צדק ל"ביאור על פסוק יביאו לבוש מלכות", שבו נאמר* שחכמה (דאצילות) היא ראשית הגילוי של קו.

ובמאמר דיבור המתחיל "והיה אור הלבנה" מדובר על כך שדרגת "קול חתן וכלה" אינה בגילוי עתה, ועל כך מפנה הצמח צדק ל"סוף דיבור המתחיל חייב אינש לבסומי בפוריא", ששם