33
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
6 לקוטי
נצטוו כלל על קיום מצוותיו של היהודי (שבע מצוות בני נח - מהותן" שונה לחלוטין*), ולכן לא ייתכן לומר, שהם עושים את ההיפך מהרצון - קשר, לפחות באופן שלילי.
לעומת זאת יהודי, אשר קיבל וצווה בתרי"ג מצוות, "אף"על-פי שחטא" הרי הוא בכל זאת "ישראל": ראשי תיבות יש ששים רבוא אותיות לתורה*' - עדיין יש לו בעצם קשר לתורה ולמצוות, ואף לנותן התורה ומצוה המצוה?, אם כי הקשר הוא בדרך השלילה.
צן א
ה. במצוות של "צו" - החיבור מיידי
לפי זה מובן, שאמנם, בכל המצוות יש "צוותא וחיבור" מיד עם ההוראה עליהן!:, אך עיקר מהות המצוות - צוותא וחיבור -- הוא במצוות שנאמרו בלשון "צו":
ההבדל בין "אמור" ו"דבר" לבין "צו" הוא: המשמעות של "צו" היא מלשון פקודה, ולא רק דיבור ואמירה. כאשר אומרים למישהו לעשות משהו, או מדברים עמו, מותירים לו את כל הברירה לפעול כרצונו, אך כאשר מצווים עליו דברדמה - וזה אפשרי רק כאשר יש למצוה שלטון כלשהו על המצווה, הרי יוצא, שאין מותירים את הדבר לבחירת הזולת לחלוטין, אלא מכריחים אותו כביכול לציית לציווי.
לפי זה יוצא, שמצוות שנאמרו בלשון "דבר" ו"אמור", אשר בנתינתן השאירו את הבחירה לחלוטין בידי היהודי, הרי ענין ה"מצוה", ה"צוותא וחיבור" שנוצר על ידי הדיבורים והאמירות עצמן, לפני קיומן - הוא רק חיבור זה, שנוצר בעצם הוראתן?.
הערות
- 7. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 0".
- 8. שלכן, קיומם א"צ לקדימת קבלת מלכותו ית' [ולא כבתרי"ג מצות (מכילתא יתרו כ, ג), שה"צוותא וחיבור" נעשה דוקא ע"י הקיום בדרך ציווי (כנ"ל ס"ב) - קבלת עול]; על כל ז' המצות הוא אותו העונש - עונש מיתה (סנה' נז, א. נח, סע"ב. רמב"ם הל' מלכים פ"ט ה"י. וראה בארוכה לקו"ש שם); ועוד.
- 9. מגלה עמוקות אופן קפו (הובא בילקוט ראובני ר"פ בראשית. בילקוט חדש ערך תורה סימן קעח. ועוד). ויש שהעירו מו"ח רות עה"פ וזאת לפנים בישראל.
- 4. - בענין המספר דששים רבוא בבנ"י - ראה תניא פל"ז (מח, א), שמספר זה הוא מספר השרשים וכל שרש מתחלק כו'. בענין המספר ס' רבוא אותיות שבתורה - מבואר בלקו"ת בהר (מא, ב. ובכ"מ) שהוא בצירוף אותיות המשך שישנן במחשבה. עיי"ש. (ומזה נראה עוד יותר המעלה שבכ"א מישראל, גם במי שחטא, אשר גם אחרי החטא קשור הוא באותי' מחשבתו של הקב"ה - שלמעלה מאותיות הדיבור, שרש המלאכים. וראה בארוכה המשך ר"ה תרס"ו ע' תמז ואילך).
- 0. שהרי התורה והמצות הם חכמתו ורצונו ית', והרי הוא ית' ורצונו וחכמתו אחד (שעהיוה"א פ"ח. וראה תניא פכ"ג).
- 1. שלכן נקראים גם הם בשם "מצות" (נוסף על הענין דהצוותא וחיבור שנעשה ע"י קיומם).
- 2. ואף שברור שסוכ"ס יקיים כ"א מישראל את כל המצות, שהרי לא ידח ממנו נדח (ולהעיר מלקו"ת במדבר יג, ג) - הרי זהו מצד ההבטחה ד"לא ידח גו'". אבל מצד הציווי עצמו - במצות אלו שנאמרו בל' "דבר" ו"אמור" אינו מוכרח שיקיימו אותם, ולכן לא נאמרו בל' "צו", כי בהדברות והאמירות אין הענין דצוותא וחיבור בדרך חיוב, כבפנים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.