16

6 לקוטי כיון שאין ידוע מה נגזר על הנגזל, הרי אין לגזלן שום הצדקה שלא להשיב את הגזילה לנגזל, ואף לא לדחות את השבת הממון, בטענה, שאי-השבתו את הגזילה תוכיח שמלמעלה נגזר על הנגזל להפסיד ממון זה לתמיד, או לזמן ארוך יותר, עד שהוא ישיב לו זאת. בדיוק כשם שלא ייתכן לגרום למישהו נזק או הפסד ממון, בטענה שמעשה זה עצמו מוכיח שנגזר על הניזק נזק זה.

תשובה זו אמורה גם לגבי החומש: כיון שקיימת אפשרות, על ידי תוספת חומש, שלא ייגרם שום הפסד לנגזל, הרי ייתכן, שהגזירה היתה לגבי הפסד החומש רק עד שעת השבת הגזילה, ולא לתמיד.

על כך אומר רש"י "למי שהממון שלו". אין כוונתו רק לציין שיש לתת את החומש לנגזל, אלא גם לבאר את הטעם לכך: ההוכחה לגבי הגזירה שנקבעה היא רק לגבי העבר. אך לגבי העתיד, צריך להחשיב את הכסף כשייך לנגזל - "הממון שלו", ולפיכך יש להוסיף לו חומש, כדי לכסות את ההפסד בשלמות.

ויקרא ג

ט. יש לעשות הכל בדי למנוע צער מהזולת

ענין זה מהווה הוראה לגבי ההנהגה שבין אדם לחבירו בכללות:

כאשר אדם פגע בזולתו - גרם לו נזק, העליבו וכדומה - והוא שם לב שלא נהג כשורה, ושעליו לבקש סליחה מחבירו, טוען כלפיו היצר הרע: הרי אדמו"ר הזקן אומר שהעונש הגיע לנפגע, ואילו לא הייתי עושה לו זאת, היה מישהו אחר פוגע בו, ואם כך - הוא לא סבל כלל בגללי, ומדוע אפוא צריך אני לבקש ממנו סליחה? אמנם, אני לא נהגתי כשורה, וכפי שאומר אדמו"ר הזקן, המזיק צריך להיענש על בחירתו ברע, אך זהו עוול כלפי הקדועדברוך הוא. עלי לשוב בתשובה, לצום, לומר תהילים. אך מדוע עלי לבקש סליחה מחברי?

התשובה לכך היא: על ידי בקשת סליחה מקילים, במדה מסויימת, את הצער שגרמו לזולת. ולכן אין כלל הצדקה לגרימת צער גדול יותר לזולת על ידי אי-בקשת מחילתו, שהרי אין זו הוכחה לכך שנגזר עליו לסבול צער גדול יותר. אלא, חייבים לעשות ככל האפשר כדי להפיג את צער הזולת.

י טענת היצר הרע: "אין עוד מלבדו"

אך היצר הרע הוא "פיקח". הוא מתכסה באיצטלא של ירא שמים, וטוען, שלפי התורה צריך היהודי לחשוב רק על הקדוש-ברוך-הוא. הרבי