12
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ויקרא נ שיחות 3 מדוע לא נאמר "יתננו" (סתם3, אפילו לבנו "לעמיתו": ולשלוחו"', אלא שהתנאי הוא:) "ביום
ההסבר לכך הוא:
באותה פרשה, מספר פסוקים לפני כן, מכנה התורה את בעל הממון בשם "עמיתו" - "וכיחש בעמיתו"; "עשק את עמיתו". אין מובן: מדוע צריכה התורה לומר שלוש מילים "לאשר הוא לו" (ועדיין אין המשמעות ברורה דיה), והרי אפשר היה לומר, כמקודם, מילה אחת - "לעמיתו", והכוונה היתה ברורה.
מפני קושי זה, היתה עלולה להיווצר הטעות, שבמילים "לאשר הוא לו"\! הכוונה היא שטובת ההנאה מהתשלום שייכת למשלם.
אמנם, לפי פירוש זה קשה להבין את המילה "לאשר", אך לפי הפירוש "למי שהממון שלו" מתעוררת שאלה קשה יותר: הרי לא ייתכן להאריך במילים, ושעל ידי כך המשמעות אינה ברורה, כאשר אפשר לכתוב מילה אחת שבאמצעותה תהיה המשמעות ברורה -
ולכן ניתן היה לפרש את הפסוק כך: הדין הראשון הוא: "ושלם אותו" (בראשו וחמישיתיו יוסף עליו). הדין השני הוא, שמי ש"ושלם אותו"?ל - "אשר הוא לו" (לגבי טובת הנאה, ולכן)
אשמתו". ולגבי ה"למ"ד" של "לאשר", הרי לשיטת רש"י "כך דרך המקראות לכתוב למ"ד יתירה":!. אין הדבר יוצא דופן, אלא דרך המקראות.
לפיכך צריך רש"י לפרש, שבמילים "לאשר הוא לו" הכוונה היא "למי שהממון שלו"*. ולגבי הקושי מדוע מאריך הפסוק בדבריו, מבהיר רש"י, לפי אחת הגירסאות בפירושו "לאפוקי בנו ושלוחו": התורה מאריכה כאן בלשונה כדי להבהיר את הדין של "לאפוקי...".
ומשום כך כותב רש"י את המילים "לאפוקי בנו ושלוחו" לפני "למי שהממון שלו", למרות שהמילים "למי שהממון שלו" מבארות את המשמעות הפשוטה של המילים "לאשר הוא לו", כי מפני הקושי שמעורר פירוש זה לגבי האריכות שבפסוק היה הכרחי לבארן באופן אחר. ולכן מקדים רש"י ומציין, שבאריכות הלשון מבהירה התורה את הדין "לאפוקי בנו ושלוחו", ורק לאחר
הערות
- 1. שבפרנותנו - שהרי התלמיד לא למד עדיין הכתוב "ונתן לאשר אשם לו" שבפרשת נשא (ה, .
- 2. עפי"ז מתורץ "הוא" "יתננו" - לשון יחיד.
- 3. ע""ד פי' התו"כ בזה.
- 13. ואפילו לאחר, ע"מ שימסרו להנגזל. ומ"ש בהשיחה "אפילו לבנו ולשלוחו" - כי בזה מדובר בפירש"י. ובהשלילה מובן שפורטם, דבנו ושלוחו - כמותו. ומכ"ש דאחר לא.
- 4. בשלח יד, כח.
- 5. ומה שבחר רש"י בפי' זה - כי ע"ד הפשט נראה יותר לפרש "הוא לו" - שהממון שלו, מאשר - טובת הנאה דהממון. ולכן בנשא (ה, יו"ד) דאין שם פי' אחר יותר קרוב לדרך הפשט - מוסיף עכ"פ רש"י: ועוד מדרשים כו' ומדרש אגדה כו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.