10
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
10 לקוטי
בפשטות, הטעם לכך שהגזלן צריך להוסיף חומש, אינו כדי שהנגזל יקבל בחמישית יותר ממה שנלקח ממנו, אלא כיון שהגזלן עבר עבירות חמורות? - גזילה, שבועת שקר - ולכן התורה קנסה אותו בהוספת חומש: אילו היה משיב רק את הקרן, הוא לא היה מפסיד בכך דבר. ולכן, אילו לא היתה התורה אומרת "לאשר הוא לו", ניתן היה לחשוב שאפשר לתת את החומש גם למישהו אחר, ואולי דוקא לקדושברוך-הוא (לגבוה), אשר נשבע בשמו לשקר, העיקר, שהגזלן יתן תוספת של חומש.
אמנם, אנו מוצאים כבר לפני כן, בפרשת משפטים:, שגם את תשלומי הכפל של ארבעה וחמשה יש לשלם דוקא לאדם שממנו גנבו, על"אף שהם מוטלים כקנס על הגנבי, אך בכל זאת
ויקרא ג
אין מכך הוכחה, שגם החומש שצריך לתת מי ש"כיחש בעמיתו" ניתן לנגזל. כי מלשון הפסוק "ושלם אותו בראשו וחמישיתיו יוסף עליו" - שהחומש אינו נכלל בתוך תשלומי הקרן (בדומה לתשלומי כפל וארבעה וחמשה, הנכללים יחד עם תשלומי הקרן: "חמשה... ישלם"; "שנים ישלם"; "ישלם שנים"), אלא זוהי הוספה על תשלומי הקרן, ניתן לומר, שהחומש אינו צריך להינתן דוקא לנגזל.
ד. נתינת החומש תלויה בהודאת הגוזל
טעות זו, שהחומש אינו צריך להינתן לנגזל, שעלולה היתה להיווצר לולא המילים "לאשר הוא לו", אינה נובעת רק מדברי הפסוק "וחמישיתיו יוסף עליו" (שהחומש הוא בנוסף לתשלומים), אלא גם מכך שהחובה לשלמו נקבעת דוקא על ידי ההודאה של מי ש"כיחש בעמיתו" - "כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה..."* - ולא עלפי עדים:
אילו היה החומש תשלום אשר מי
הערות
- 02. להעיר ג"כ מפי' הראב"ע נשא ה, ז (דכשמוסיף בעונו - אינו מתודה - יוטיף עוד חומש) - אף שבביאור הפשט דתיבת חמישיתיו דכאן - חולק עליו פירש"י דכאן.
- 8. כא, לז, ג. ו. ח.
- 4. וי"ל דזה פשוט כ"כ, עד שלא הי' צריך הכתוב לפרש זאת, ולכן בכתובים הראשונים כתב ישלם - סתם.
- 4. ומה שבפסוק ח' שם מפרש "ישלם שנים לרעהו" - יש לומר:
- 5. א) לפי שהתשלומין דשם, לפעמים הם להמפקיד ולפעמים - להשומר (ראה פירוש רש"י שם). ולכן מפרש בכלל וגם אומר "לרעהו" (ולא "לאשר הוא לו"), שכולל את שניהם.
- 6. ב) מכיון שהחיוב כפל בטוען טענת גנב הוא כשנשבע דוקא - והעון דשבועת שקר הוא בנוגע לגבוה - (שאינו שייך לכאורה להמפקיד) - הוצרך הכתוב לפרש, שאעפ"כ ישלם שנים לרעהו. (ובזה
- 7. שיחות
- 8. יומתק מה שרש"י שם שטעלט זיך על התיבות "ישלם שנים לרעהו"). אבל אין לומר שמטעם זה הוצרך הכתוב כאן לפרש "לאשר הוא לו" לפי שחיוב החומש הוא בנשבע דוקא - כי לאחרי שגילה לנו הכתוב בטוען טענת גנב אף שחיובו הוא בנשבע דוקא, "ישלם שנים לרעהו", מובן מעצמו שכ"ה גם בחיוב החומש ד"וכחש בעמיתו". (אלא שמ"מ א"א ללמוד חומש משם, מהטעם דלהלן בפנים).
- 65. רש"י בפרשתנו ה, כג.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.