406

למאה. כן נגרר מזה עוד לשתית המים, ונטילת ידים בהם, אשר בספיגות דומננו, הרי בעת הנסיעה לוקחים ממי הים ומרתיחים אותם כדי להפכם למים מתוקים, שמזה מובן אשר המים שמשתמשים בהם בלילה באו מהרתיחה מיום שלפניו עד"ז המים שמשתמשים בהם ביום באים מהרתיחה שלפני איזה שעות. ז. א. שמים המתוקים שבספינה באמצע היום הם אלו שהרתיחים בלילה או בבקר דיום השבת, ובזה הדין דנר לאחד נר למאה אינו.

בטוחני שלדכוותי' אין צורך בהערה הבאה לקמג אף על פי כן לשלמות הדבר הנני כותב גם זה, והוא:

ישנם באים בטענה שמצד אהבת ישראל והחיוב לתמוך באחב"י בכל מקום שהם על אחת כמה וכמה באה"ק ת'ו -- ארץ אשר עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה -- צריכים להשתדל בכל האפשר להגדיל הכנסת האוצר כיון שעי"ז מסייעים לאחב"י אשר באה"ק ת"ו וכו'.

- וכנראה אין הטוען זה יודע שזהו אחד הטעמים של אלו הרוצים שיעבדו, היל'"ת, בש"ק בכל בתי חרושת ובשדות שבארץ ישראל. ועייז הרי מרויחים כסף הרבה יותר מאשר ע"י האניות. --

ועניתי להם במאמר הידוע של כ"ק מו"ח אדמו"ר אשר שאלוהו לפני כמה וכמה שנים בשאלה דומה לזו, ובמשל, שכשמכבים שריפה אין משגיחים אם המים ראויים לשתי' אלא מכבים האש אפילו במים שופכין. וענה כ"ק מו"ח אדמו"ר שאף שצודקים בהאמור, אבל הרוצה לכבות שריפה בנפט ובשמן דלק כיון שגם זה נוזל הוא, לא רק שאינו מביא יתועלת אלא עוד מגדיל החורבן. והוא הדין כשרוצים לסייע אחד מישראל. ועל אחת כמה וכמה רבים מישראל, באופן האסור על פי תורתנו, תורת חיים, שאין זה סיוע אלא היזק וחורבן.

כי אנו אין לנו אלא הודעת תורתנו, אשר ע"י חילול שבת לא לבד שאין מתוסף בקיום ובבנין אלא אדרבה -- בנ"א מתמעטין והדרכים משתוממין (שבת לג, א), ועוד אמרז"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת כו' (שם קיט, ב).

וכל מאמין בה' ובתורתו רוצה בקיום א"י ומתאבל ומצטער על חורבנה -- פשיטא שלא יוסיף בחורבן, ע"י פעולות כהנ"ל.