393
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
עצמו אינו נמחק, אתכפיא בלבד. נושא, אתהפכא, אבל רק דקע, ולא עצם העון דג"ק. או ויהפוך לגמרי, אתהפכא חשל"נ גם דג'ק. וזהו חילוק הפי' דורב חסד, דקאי מצ"ע על חסד דא"א דספירה ההיא, אבל ה"ה המאיר בחסד דז"א ומקבל מחסד דע"ק, חפץ חסד, עד שלפעמים נק' על שמו חסד דעתיקא (עיין לקו"ת ד"ה ה' יחתו מריביו. ס"פ ראה שם. ובכ"מ). ולכן שייך בו פלוגתא איך לפרשו: כובש, נושא, או, כפשרת הלקו"ת, נושא רק הכח המתאווה.
משא"כ בתיקון ואמת שהוא פנוי משערות, גילוי האמת שהוא לבדו הוא כו' (ונתבאר ע"פ דא"ח בלקו"ת ביאור לאלה מסעי הג') -- ה"ז ע"ק שבכל אופן ואופן מיגמה"ר הנ"ל. ולכן בו הוא אתהפכא לגמרי.
והענינים בעבודה י"ל עפמ"ש בסוף המשך בששה"ק תער"ב בחלק שלהו"ע* (דף רג ואילך) דיש ג' אופנים בהמתקת הגבורות: אתכפיא, המתקתם ע"י רבוי החסדים. כשנפה"א מנצחת את נפה"ב במלחמה. והמעלה בזה שזהו באופן מלמטלמ"ע ונפה"ב מצ"ע ג"כ מתעוררת ונתעלית. אתהפכא, וכמו במי מרה שע"י השלכת עץ מעה"ח (ע"פ דעת הזח'ב ס, א) לשם, שהוא עצם החסד והטוב, המים עצמם נעשו מתוקים, ע"י רבוי אור נפה"א במילא נזדכך גם נפה"ב, אבל זהו בדרך מלמעלמ"ט, וכמו במ"ת, וא'כ יכול להיות שאינו אלא לפי שעה. אתהפכא, וכמו במי מרה (ע"פ המכלתא. תנחומא) שהשליכו לשם הרדופני וכיו"ב, היינו עצים מרים. וכמו מי יריחו שהפכם אלישע למתוקים ע"י מלח, גבורות. שנפה"'ב מצ"ע נעשה צר לו ממעמדו ומצבו (ולא מצד זה שנפה"א צר לו בהתלבשותו בנפה"ב זו, כי לעולם לא תגיע המרירות של נפה"א לזו של נפה"ב. וכמבואר בכ"מ). וכמו קל שבקלים בעת נעילה, או ביאת האובדים בארץ אשור כשיתקע בשו"ג, כי ההתעוררות דשו"ג ועת הנעילה היא ג"כ גבו' וכח נעלם ביותר. ובכלל הוא עבודת בע"ת דזדונות נעשו כזכיות. וכחילוק קטורת לגבי קרבנות, שהמור שהוא דם חי' טמאה הוא עצמו נעשה קטורת. ור"י מתירו אפילו באכילה (ראה בזה תו"א ד'ה חייב אינש -- השני).
וזאת למודעי: לכאורה עפמ"ש בלקו"ת ד"ה מי א-ל כמוך, אי אפשר שיהי' נושא לעצם מעשה העון כ"א לכח המתאווה. אבל ממשנ"ת בכ"מ ענין דודונות נעשו כזכיות, עכצ"ל דיש ג' דברים: מעשה העון, ניצוץ הקדושה
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.