374

- וז'ל בדרושי מג"א דרמ"צ ח"ב (שב, ב): מגילה נקראת בי"א עד ט"ו היינו גילוי שם הוי' כו' ובשם הוי' ד' אותיות נמצא ביום יד מאיר היו"ד אך בט"ו בכרכים המוקפים חומה ובשושן מאיר ג"כ קצש"י, עכ"ל.

אבל כשאין "" בטלנין, ועפמשנת"ל הענין, וא"כ הרי יש לעבודתו אחיזה בטו"ד טבע, ואינו תושב קבוע דעיר אלקינו, ולכן זקוק לבן עיר שיקרא לפניו המגילה, המשכת הנהגה נסיית בחיי נפשו, והקריאה אפשר שתחול בי"א. שיושפע שתהי' עבודתו בנוגע להפו"מ עכ"פ למע' מהטו"ד, או בי"ב גם במדותיו וכו', ותלוי בזה מתי חל יום הכניסה, שאז מתכנסין לעיירות למשפט, כי העלי' מבחי' בן כפר לבחי' בן עיר -- אפילו לשעה -- צ"ל ע"י משפט ובירור נוסף מקודם.

ומפרש בגמרא איך אפשר שבן עיר יקרא -- וימשיך -- בבני הכפרים, כי מה שייכות יש ביניהם. וכידוע ריחוק הערך שבין אצי' ובי"ע. חכ' שבנפש ושאר כחות, וע"ז מתרץ (מגילה ד, ב) שמספקין מים ומזון לאחיהם שבכרכין, פי' ע"י שמבררים ומכינים ענינים הגשמיים שיהיו בערך בני העיר (וכמבואר המדרי' בזה: עבד כנעני, ע"ע. אמה העברי' -- ס' המצות מצות יעוד) עי"ז נעשים ,אחיהם" -- ל' איחוי -- ובמילא בן העיר קורא לפניהם את המגילה.

ומסקנא דדינא (שם ב, א) אימתי -- כל דין זה דכפרים -- בזמן שהשנים כתיקונן כו', ויובן ע"ד המבואר בדרושי ר"ה בדא"ח בענין תק"יש ונטילת לולב בשבת בביהמ"ק ובגבולין, וזהו הואיל שמסתכלין בה -- לענין אסור חמץ ג"כ, וגם אפשר שיכשלו באכילת חמץ בפסח. ובעבודה פשוטה לפי ערך כזו חייבו גם בני הכפרים לקרות בי"ד -- להמשיכה בכל הציור קומה שלהם.

בברכה לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה