353

ב. והנה כל חלוקי דינים הנ"ל הם בנוגע לעכו"ם סתם. שהאיסור למכור לו הוא רק מטעם שיש לחשוש לטענת שכנו הישראלי .ארבעית לי אריא אמצראי" (ב"ק שם). אבל כשהלוקח הוא מזיק בודאי, הרי אז גם בלוקח ישראל אמרו (ב"ב כא, א. חו"מ רסקנ"ו): .לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן כו' ולא לסופר ארמאי", ו,אפילו שאינו מוצא (אחר) להשכירו" (טור שם. עפ"י תוספות ב"ב שם). ומזה מובן, שגם לשיטת הרא"ש הנ"ל, הנה במקום שע"י מכירת הבית לנכרי מגיע היזק וודאי לישראל. אסור למכור להנכרי (אפילו כשאין כוונתו להשחית נחלתו) גם באופן שאינו יכול למכור את הבית לישראל במחיר השווה, כי דמי למשכיר לאומן. (ויתירה מזו : מכיון שבנדו"ד בא ההיזק בעת המכירה, ה"ז כמזיק בידים, כי הוי גירא דילי? (ראה חו"מ סקנ"ה), והלא זה חמור יותר ממשכיר לאומן).

ואף שלפי שיטת המרדכי (הובא ברמ"א שם רסקנ"ו, ובב"ח שם: שמשמע דהכי ס"ל להרמ"א) האיסור הוא דוקא להשכיר להאומן אבל למכרו שרי -- הרי (א) מפורש ברמ"א שם (וכ"ה במרדכי) ,ובלבד שלא ימכרנו לעכו"ם, דלא ציית דינא". (ב) בנדו"ד אין לחלק בין שכירות למכירה. כי טעמו של המרדכי מה שמתיר במכירה הוא לפי שבמכירה .אין הזיקו בריי (סמ"ע שם), וטעם זה שייך דוקא כשההיזק הוא מצד האומנות של הלוקח, משא"כ בנדו"ד, הרי .הזיקו ברי" גם במכירה.

והנה גם לפי מ"ש הב"ח שם שטעמו של המרדכי הוא ,דבמכירה דיוצא מרשותו לגמרי אין ההיזק ממנו" -- היינו דוקא כשההיזק בא לאחרי שיצא מרשותו, משא"כ בנדו"ד, הרי ההיזק בא בשעת המכירה עצמה -- וגם לפני המכירה, כי התפשטות השמועה עצמה, שהנכרי עומד לקנות הבית, פועלת כבר הוזלה במחיר הבתים שבשכונה, מביאה לידי בהלה ופחדים וכו''.

ויש להאריך רבות בכהנ"ל בגדרי דגרמי וגרמא בנזיקין, אבל אכ"מ וזמנו. והרי אינו נוגע אלא לתוספת כח וחומר יותר בענין ההעתקה.

כן יש להעיר לשלימות הענין אשר המדובר בעירובין (ר"פ הדר ואילך ובשו"ע או"ח שם) ובע"ז (כא, א ועוד ובשו"ע יו"ד שם) -- אינו שייך לדין השכונות דנדו"ד.

ג. והנה כל הנ"ל הוא גם כשמכירת הבית לעכו"ם גורמת היזק רק לישראל א<חד. עאכו"כ בנדו"ד שההיזק הוא לכל יהודי השכונה (וגם ליהודים שבשאר שכונות העיר, ועד שזה נוגע גם לבנ"י בשאר המדינותי כדלקמן סעיף ו). ויתרה מזו מפורש ברמ"א (סקנ"ה סכ"ב. ממרדכי קדושין סתקס"א"ב) וז"ל: ,דוכוס ממדינה שגזר על יהודים שיעשו עם היהודים