333

על דרך זה יהי' גם בהנוגע לפעולת החברה.

ועוד זאת, אשר לא רק המקבלים, אלא כל הרואה ואפילו השומע -- שומרי שבת והם גומלי חסדים, יבינו ויתרשמו מן קישור שני הענינים.

ובפרט, אשר גם קשר מיוחד ביניהם, כי שמירת השבת מעידה וקובעת ענין ,חידוש העולם, שהוא חבל המושכת כל יסודי הדת, ברצון הפשוט" (ספר החינוך בפרשתנו), היינו * בחסדו חסד חנם, ועל האדם שנברא בצלם ודמות ונצטווה לדבקה בו, להדבק בדרכיו -- לגמול חסד, ובפרט אשר הדת מימינו ניתנה למו (ראה ג"כ תניא ס"פ דל"ת. תו"א צה, ב שמסיים: כלומר שנמשך מימינו (גם) אש דת. ושכרו -- בתו"א לב, ע"ב בתחלתו).

וכמו שנאמר באדם העליון כביכול, והוכן בחסד כסאו, הרי גדול ענין גמילות חסדים דאדם התחתון, להשפיע לו ולכל בגני ביתו שי' המצטרך להם בגשמיות וברוחניות . ..

*) להעיר מאגה"ק ס" טו"ב.

ב"ת, ח"י שבט תשילז

.. . בנועם קבלתי מכתבם מודיע אודות קביעות אסיפתם השנתית ביום זה, ראשון לפרשת משפטים ה'תשטו"ב.

וכן ראשי פרקים מעבודת הגמ"ח בשנה העברה, אשר, כמו שאמרתי מכבר, יש להוסיף עלי' כהנה וכהנה, זאת אומרת -- בהנוגע למספר ההלואות, אשר במשך בל השנה כולה רק למאה ועשרים איש ניתנו, בה בשעה שבעוה"ר עדיין נמצאים אנו באותו הזמן עליו נאמר כי לא יחדל אביון, ובפרט אביון עני באותה שעה. וכידוע מאמר רז"ל (סוכה מט' ע"ב) גדולה גמ"ח יותר מן הצדקה כו' גמ"ח בין לעניים בין לעשירים.

ויהי רצון אשר גם זה יתוקן ככל הדרוש בשנה הבע"ל, וזה עצמו מקרב קיום היעוד כי לא יהי' בך אביון כי ברך יברכך ה', כי יעשו בני ישראל רצונו של מקום (ספרי דברים ט"ו ד).

ובמהרה בימינו יקוים ג"כ היעוד, דיטעמו כל ישראל מאילנא דחיי דבי' יפקון מן גלותא ברחמים, ודלא כאינון דלא טעמין מאילנא דא, דמסטרייהו לית בין גלותא לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, משא'כ ישראל