330

ב) לדעת הרגצובי (ראה צפנת פענח לסנהדרין ט"ו) כ"מ בש"ס שם (ודלא כהנ"ל). והנה לכאו' י"ל דהירושלמי פליג על הבבלי (שלא מזכיר גזה'כ בנדו"ד) שהרי פירש דגזה"כ שיסקל השור (פ"א סה"א וסה'"ב), ובפרט לפי הפני משה בירושלמי דגזה*כ שיסקל בכ"ג כמיתת בעלים. אבל לא זכיתי להבין פירוש הפני משה -- דא"כ העיקר (דמיתתו בכ"ג) חסר בירושלמי! ועוד לפירושו -- הא דהשור נסקל גם טפל לא הוי, דמאי נפ"מ לשאלתו שם (וע"ד זה אינו מובן פירושו לפ"ז .ממון" הוא דהכוונה שנדון בג'). ולפענייד פירוש הירושלמי כפשוטו: שור הנסקל כולו ממון הוא -- וממון בכל התורה ,ענשו" ג'כ ממון שלם ישלם, אלא דכאן גזה"כ דממון זה ענשו שיסקל ג"כ (נוסף על נתינת הכסף דבעל הממו) וא"כ אין לחלק בין ממון (הגורם לסקילה) לממון (הגורם נתינת הכסף). ועפי"ז יומתק ל' הירושלמי שור הנסקל כולו ממון הוא, וק"ל.

ועדיין צ"ע דגם גזה'כ זו לא נזכרה בבבלי. וי"ל דלשטתייהו אזלי, בבבלי מפרש (כנ"ל) וגם בעליו יומת ביד"ש, (וא"כ 1) אין כולו ממון -- דלפי' זה -- ,כולו" צריך להיות כולל גם הבעלים 2) שאלת ר"א בירושלמי: מהו שיתן כסף בג' מעיקרא ליתא, כיון דהכסף בא כתוצאה ממיתה ביד"ש) בסוגייתן בירושלמי י"ל דס"ל דהלכה עוקרת את המקרא כאן (וכדפי' באדרת אלי' למשפטים) וכמש"פ (פ"א ה"ב) בעליו יומת וכו' שותף לסטים כליסטים וכו' א"ל דחית בקנה וכו' א"ל כמיתת הבעלים כך כו' -- ודו"ק, ואין כאן מיתה כלל וכולו ממון.

ויש להאריך בכ"ז ואין כאן מקומו.

הי' קסיד לכאורה לבאר הא דמיתת שור כמיתת בעלים (אף דזהו ד"מ וזה ד"נ): 1) ע"פ המכילתא שמ"ר הובאו ברמב"ן (לבשלח יז, ג) (מילתא בטעמא ולא גזה'כ) דבהמתו של אדם היא חיין דזהו הלכה ולא אגדה (ראה שו"ע אדמוה"ז האו"ח סרמ"ח סי"ג ממג"א שם). (ול"ק מכמה דיני שורו שאינם כדיני נפשות -- כי בקרא דהמכיל' הוא: להמית גו' את מקני, מיתת שור דוקא) -- אלא שזה אינו, דא"כ הי' צריך להיות כדנ"פ גם בדיני מיתת שורו שמסרו לשומרים וכיוצ"ב.