322
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ט
משפטים
ב"ה, ימי הסליחות ה'תשט"ז
- . . במה שלא זכר בס' חכמת שלמה (להרש"ק) דברי הרמב"ץן (עה"ת) והריטב"א (לקידושין כב, א) דרבו חייב במזונות אשתו מה"ת אף דמזונות אשה שעל הבעל הוא רק דרבנן כיון שדרך כל הארץ לפרנס אשתו וכו. הט' הנ"ל אינו תח"י. אבל מעולם נתקשתי בסברת הרמב"ן והריטב"א, כי עפ" בטלי כמה ילפותא בדרז'ל. ולדוגמא מנ"ל כל הני הלכתא גברוותא (ברכות לא, א), מנ"ל דאבל חייב בעטיפת הראש וכו' (מו"ק טו;, א. שם כז. ב). ועוד.
ב"ה, י"א מ"ח תשי"ז שלום וברכה !
. . . בהמשך למ"ש בס' חכמת שלמה בענין מזונות האשה אם הוא מן התורה אי דרבנן. ומעתיק לשונו ושקו"ט בזה.
ויש להעיר במ"ש כת"ר. והוא:
א) פשיטא אשר אלו דסבירא להו דחיוב רבו במזונות אשתו מן התורה מוכיח דמזונות אשה מן התורה, לימוד זה גופא מוכיח דמזונות הבנים האב מחוייב בהם מן התורה כיון דרבו חייב במזונות בניו. ושבקי' לקרא דדחיק אנפשי' ואוקמי דקאי בבניו קטנים. ובטח גם להחכמת שלמה צ"ל כן.
ב) במ"ש בתירוץ הקושיא. דאת"ל דהרב חייב במזונות אשתו, ובכ"ז מזונות אשתו הוא רק מנהג בעלמא, דא"כ בטלו כמה ילפותי, ורוצה לתרץ דכל הני ילפותי לחיוב מדרבנן. תמה אני שישימני לטועה ואומר דכל הני הלכתא גברוותא (ברכות לא, א) הן מן התורה. ובפרט כשנלמדים מנ"ך. וה"ה לעטיפת הראש דאבל וכיו"ב.
אבל פשוט שאין בזה נפק"מ אם ילפינן לחיוב דאורייתא או דרבנן. כיון שהנקודה היא: מנהג המובא בתנ"ך. ה"ז הוראה שמחויבים בו או שיכול להיות רק בדרך סיפור ונשאר רשות. ואת"ל כסברא האחרונה. הרי מובן, שכשם שא'"א ללמוד חיוב דאורייתא במנהגים המובאים בתורה. כמו"כ א"א ללמוד חיוב מדברי קבלה ומדרבנן במנהגים המובאים בדברי קבלה. ופשוט אשר לכן הוקשה לי כנ"ל.
6 הערה בדא"ג, אף שאין נוגע לעצם השקו"ט. והוא אשר מה דפשיטא לי לכת"ר, דכיון דתפלה מדרבנן מוכרח לומר שכל הני הלכתי גברוותא
מצוטט ב־3 עמודים
- אגרות קודש ד'תשמב לקו"ש ח"ו ע' 322
- אגרות קודש ד'תתכו לקו"ש ח"ו ע' 322
- לקוטי שיחות 182 לקו"ש ח"ו ע' 322
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.