275

עוד אלא שהמצוה היא אפילו כשבודאי יודע שלא ישמע לו (שו"ע או"ח סתר"ח. ובשו"ע אדה"ז שם. ועוד).

ב) אפילו באם ענינה של ההוכחה היתה רק כשמצליח ע"י הוכחתו (ראה הגמי"י הל' דעות פ"ו ה"), מ"מי הרי אינו ודאי שלא יצליח, ואפשר שע"י השתדלותו יצליח, ומכיון שהוכח תוכיח את עמיתך היא מ"ע מדאו" רייתא, הרי ספיקא דאורייתא לחומרא.

ג) כל טענה זו היתה לה מקום רק עד תחלת ההשתדלות במצות תפלין. אבל כשעבר יום הראשון דד פעולה זו וראו במוחש אשר מאות אנשים שדברו אתם שיניחו תפלין נענו כולם למצוה זו, ורק מתי מעט סירבו, הרי יצא הענין מגדר ספק.

[אפילו את"ל דמצות הוכח תוכיח הוא רק בנוגע לעמיתך שאתך בתומ"צי ולא רק בנוגע לאונאתו תנאי הוא (וצע"ג בזה -- וראה רמב"ם הל' דעות פ"ו. שו"ע או"ח סתר"ח. חו"מ סרכ"ח. שו"ע אדה"ז או"ח שם והל' אונאה. הגהות הצ"צ לתניא פליב. ועוד. ואכ"מ),

הרי מפורש בשבת (נה א), דאפילו צדיקים גמורים מחוייבים למחות (תו"

כחה -- פירש"י) ברשעים גמורים. ועד כדי כך -- שנתפסים כו' באם לא מיחו].

-- נוסף לקיום מצות הוכח תוכיח את עמיתך, הענין דערבות. מצות ואהבת לרעך כמוך (שאינו דוקא במי שאתך בתומ"צ -- עיין תניא פליב), הענין דיראה את העולם כולו שקול ומצוה אחת תכריע לכף זכות ותביא תשועה והצלה כנ"ל פס"ד הרמב"ם, הרי כמאמר רז"ל יותר ממה שבעה"ב עושה עִם העני העני עושה עם בעה"ב, ראו במוחש אשר ההשתדלות לזכות בנ*י במצות תפלין, הוסיפה חיות ואור באלו שהשתדלו בחביבות מצוה וטרחתה בכלל ובמצות תפלין בפרט.

ויהי רצון אשר מהם יראו וכן יעשו רבים וגם שלמים, אשר כאו"א ישתתף במבצע תפלין, ובכל פעם שעוד אחד מבנ"י יניח תפלין יכריע עייז את כל העולם כולו לכף זכות, ויקרב קץ גלותינו ויחיש גאולתנו,

(ראה מדרש תהלים [ומובן עפ"י זח'ג רלח, א. רפג, א] עה"פ ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבו" תימו, שקאי על תפלין ש"י ותפלין שר -- כי כאשר רגשו גוים ולאומים יהגו ריק -- צריכים התחזקות יתירח במצות תפלין),

גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש.