250

אהי' בינה אשר חכ' כו' אהי' שני כתר ג"ר אח"כ שם הוי' שהוא גופא דאילנא כו',

ובהגהות וחידושים שם הביא שהקשה זה בס' ש"ש -- ואין הס' תח"י לראות אם יש שם תירוץ.

ולולא דמסתפינא נלפענ"ד לתרץ כשתדייק בל' ס' הלקוטים שממשיך ,ג"ר כו' גופא דאילנא", דגם ,ג"ר" קאי א,אילנא" דהיינו ג"ר דזעיר, וכוונת ס' הלקוטים לומר שהשיג משה מדרי' כתר וחו"ב דועיך, ועי"ז אפשר לתרץ גם קושיא הב' שהביא שם בהגהות איך השיג מדרי' מלמעי למטה -- תחלה ג"ר ואח'כ גופא כו' -- דהנה כתב בע'ח ש' הולדת או"א רפ"ב, עה"פ אהי' אשר אהי' דבזה ,הודיעו הקב"ה למשה ענין יצירה דז"א מתחילתו ועד סופה כמבואר בזהר ויקרא די"א" וכתב שם ביפה שעה סק"ב ,אין להקשות אם הודיעו ענין יצירתו של ז'א א"כ מרע'יה אותה שעה עם מי הי' מדבר, כי משה מתחילתו זכה לבינה כנודע" ואם נאמר כנ"ל דבס' הלקוטים קאי בג"ר דז"א, א"כ לא קשיא איך השיג מדרי' ז'א מלמעי למטה כיון שכבר זכה לבינה.

ואין להקשות אתי' זה ממה דלכאורה משמע בע'"ח שם דאהי' אשר אהי' קאי אחו"ב וא"א, וכ"מ במק"מ (ויקרא שם) שכתב : ואע"פ שאהי' אשר אהי' הם אריך ואו"א וכאן (בזהר) הוא מונה ע"ס דז'א כו'.

דהרי בלאה"כ מפרש בס' הלקוטים באופן אחר מאשר בע'ח ובמק"מ דבע"ח פי' אהי' אשר אהי' אבא א"א אימא, ובמק"מ -- כחיב, ודלא כפיי ס' הלקוטים.

עוד יש להעיר ממ"ש בפרדס ש'כ ספ"ב דב' שמות אהי' הם בבינה אלא שזה מציאותה בכתר וזה מציאותה בבינה עצמה, ואהי' אשר אה קאי אחלק המתגלה מן הכתר.:

ה) בלקו"ת סוף בי' דואתחנן -- הובא לעיל -- דמשה זכה לבחי' בינה, ובש' הפסוקים פ' כי תשא עה"פ והסירותי את כפי כ' ון"ל כונתו ית' להודיעו כי עד הבחי' ההיא בלבד הי' יכול להשיג ולא גם באבא וזשארזיל כי משה זכה לבינה, וזה סותר למ"ש בלקו"ת שנעתק בסעיף הקודם.

ובהגהות וחי' שם בש' הפסוקים מתרץ דזהו דוקא קודם מ"ת ובמ"ית זכה עד חי' מאבא, והוא תמוה דפ' והסירותי את כפי נאמר לאחר מ"ת, וכנראה גם בעל ההגהות תי' זה רפיא בידי', דבפ' ויחי -- בפ' לא יסור שבט -- מתרץ באו"א, ושם מציין לס' שמן ששון וקה"י שכבר עמדו על זה שבס' הקבלה במ"א מבואר שזכה לחי' ובמ"א שזכה לבינה.

ולכאורה יש לתרץ שבשעת מ"ת זכה לאבא

(דכך כ' בל"ת עה'פ ועתה הורד את עדיך וז"ל: משה זכה עד ף' מאבא כי בחי' א"א אין עדיי מי שהשיגה...בחי' זו דאבא השיגה משה