221
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ב
ויקהל ג
א. "זה הדבר אשר צוה ה' לאמר"
על הפסוק "ויאמר משה... זה הדבר אשר צוה ה' לאמר"', אומר רש"י: "זה הדבר אשר צוה ה' לי לאמר לכם".
ומסבירים המפרשים?, שהקושי של רש"י הוא: מפשוטם של הפסוקים מובן, שהמלים "זה הדבר אשר צוה ה" קשורות ל"לאמר". כלומר, הקדושברוך-הוא ציוה למשה לומר לישראל את הנאמר בהמשך "קחו מאתכם תרומה...". וקשה: הרי ציוויו של הקדוש-ברוך-הוא נאמר בלשון נסתר "ויקחו לי תרומה"י, ולא "קחו מאתכם תרומה", בלשון נוכח, וכיצד נאמר על כך "זה הדבר אשר צוה ה'" - שאלה הם בדיוק דברי ה'?
לכן אומר רש"י "זה הדבר אשר צוה ה' לי לאמר לכם"י, ש"זה הדבר אשר צוה ה'", הוא "לי", והוא איננו מתייחס ל"לאמר", ואכן, הכוונה בכך היא לציווי "ויקחו לי תרומה...", בלשון נסתר. והמלה "לאמר" מהווה. ענין חדש: "לאמר לכם", שאני צריך לומר לכם אותם דברים, אך בניסוח שונה - "קחו מאתכם תרומה...".
אך הסבר זה אינו כה ברור:
א) אף אם המלים "זה הדבר אשר צוה ה'" אכן קשורות ל"לאמר", גם אז אין הכרחי, שהקדוש-ברוך-הוא ציוה זאת בניסוח "קחו מאתכם...", כי המשמעות הפשוטה של "זה הדבר." איננה דוקא שזהו הניסוח* של הקדושברוך-הוא, אלא שזהו התוכן והעניץ שציוה הקדוש-ברוך-הוא.
ב) רש"י כתב את פירושו בסגנון פשוט, באופן שגם "בן חמש (למקרא)" יבין את כוונתו. וכיון שהביאור האמור אינו מובן בפשטות דברי רש"י, הרי
הערות
- 1. שיחות 28
- 1. פרשתנו לה, ד.
- 2. ראה גו"א כאן (וראה הערה הבאה). וראה רא"ם כאן.
- 3. ר"פ תרומה.
- 5. בגו"א כאן כותב בפשטות "ולא הי' הקב"ה מדבר אל ישראל לנכח". וצ"ע מכו"כ פסוקים (בדיבור הקב"ה למשה שיאמר לישראל) שנאמרו בלשון נוכח (לדוגמא: שמות ג, יד ואילך. וארא ו, ו ואילך. יתרו יט, ד ואילך. שם כ, יט ואילך. ר"פ משפטים. תשא לא, יג ואילך. ועוד. - ובכ"מ נאמר בלשון נוכח וגם בלשון נסתר (וכמו: בא יב, ג ואילך. בשלח יד, ב. ועוד)).
- 6. ואולי י"ל, שכוונת הגו"א (אף שלא משמע כן מפשטות לשונו) היא, לציווי זה שנאמר בו בפירוש "ויקחו גו'", כבפנים.
- 4. ותיבת "לאמר" שבפרש"י הוא העתק לשון הכתוב (ולא פירושו הוא) - בדוגמת תיבת "בחלב" שבפרש"י תשא (לד, כו) ד"ה לא (ראה לעיל ע' 2 הערה 2).
- 6. בפרש"י ר"פ מטות (בפירושו השני): "זה הדבר מיעוט הוא, לומר שהחכם בלשון התרה כו' כלשון הכתוב כאן". אבל אין מזה ראי' לנדו"ד. כי שם, הלשון (התרה והפרה) הוא חלק מהענין - "הדבר" (די זאך).
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תש"ל לקו"ש ח"ו ע' 221
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.