163

מו לקוטי אי ידוע'* אם היתדות היו תקועות בארץ, ואילו לתלמידו ברור בפשטות שכך הוא, שהרי כיון שבהוספת המלים "ואומר אני ששמן מוכיח עליהם..." התכוון התלמיד להבהיר את דברי רש"י "ואיני יודע...", עליו להסביר כיצד מוכח הדבר מ"שמן", ולא לציין באופן סתמי, שיש בכך הוכחה.

ב) לאחר שרש"י (או תלמידו) אומר "ששמן מוכיח עליהם שהם תקועין בארץ", הוא מוסיף: "מקרא זה מסייעני...". לכאורה, אם יש כבר הוכחה מ"שמן", שהיתד תקועה באדמה, אין צורך בסיוע* מפסוק>?

ג) מדוע אכן יש לרש"י ספק מלכתחילה אם היתדות היו "תחובין בארץ" (ובמיוחד לפי הגירסא שמלים אלו "ואומר אני... " הן של רש"י עצמו,

תרומה ג

שאצלו יש בכך ספק) - כאשר יש הוכחה מפורשת מהפסוק המובא "אהל בל יצען... "?

ד) אנו רואים במפורש שיתדות הן באופן של "תקועין" מפסוקים רבים "ותתקע את היתד"'; "ותקעתיו יתד במקום נאמן"*. ואם כך, צריך היה, לכאורה, רש"י (או תלמידו) להביא הוכחה מפסוקים אלו, ראשית, מפני שהם מופיעים בתנ"ך לפני הפסוק המצוטט "אהל בל יצען..."; ושנית, מפני שבהם נאמר במפורש "ותתקע", "ותקעתיו" בקשר ל"יתד", כאשר מן הפסוק "אהל... בל יסע יתדותיו לנצח" אין הוכחה לכך שהיתדות "תקועין בארץ" במלים מפורשות, אלא על ידי משמעות הפסוק, שמכך שנאמר "בל יסע יתדותיו", שהיתדות אינן זזות ממקומן, מוכח שהן "תקועין"?

ב. אין ספק לגבי צורת היתדות

מכך שרש"י (א) אומר בפשטות "ששמן מוכיח עליהם", וכן (ב) אינו מביא הוכחה מ"ותתקע את היתד" או מ"ותקעתיו יתד", מובן, שאין אצל רש"י ספק לגבי הגדרת היתדות באופן כללי. כלומר, בכללות ידוע, שהיתד היא דבר שתוקעים במקום כלשהו (כדי לחפור), או נועצים ומחזקים אותו?,