137
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
יהיו נפוצות בדיוק באותה מדה. ובמקרה כזה יש לומר, שהתורה מתכוונת דווקא לפרטים אלו בלבד"י, ולא מפני הכלל "דיבר הכתוב בהווה".
ולכן, כאשר מגיעים לפסוק "כל אלמנה ויתום לא תענון" שואל "בן חמש למקרא": מכך שבפסוק מוזכרות שתי דוגמאות, מובן, שהדוגמאות אינן מפני הכלל "דיבר הכתוב בהווה", אלא הכוונה היא דווקא למקרים אלו, ותמוה: האם מותר לענות אנשים אחרים, שמשום כך אומרת התורה דווקא "כל אלמנה ויתום לא תענון"?
על כך אומר רש"י, בניסוח אחר, "הוא הדין לכל אדם"*. ודאי, שהדין הוא, שאכן אסור לענות שום אדם, אך התורה מזהירה במיוחד לגבי "אלמנה ויתום", ומזכירה רק אותם, ולגביהם עצמם:
"כל אלמנה ויתום", מפני ש"דיבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כוח ודבר מצוי לענותם", לפיכך יש צורך להזהיר במיוחד שאותם לא יענו.
2 "שור או חמור" - דוגמאות נפוצות, כדי למעט
לפי כל האמור לעיל יובן מדוע זקוק רש"י בפסוק "ונפל שמה שור או חמור" ללימוד מיוחד ש"הוא הדין לכל בהמה וחיה", וצריך לפרש ש"שור או חמור" מוזכרים כדי למעט אדם וכלים: כיון שבפסוק זה מוזכרות שתי דוגמאות - "שור" ו"חמור" - הרי ללא הלימוד "שור שור משבת", ניתן היה לחשוב, שהדין "בעל הבור ישלם..." הוא דווקא במקרה של שור וחמור, ורק לפי ה"לימוד" המיוחד, יודעים ש"הוא הדין לכל בהמה וחיה". ושתי דוגמאות אלו, המובאות בפסוק, באות למעט שי דברים: "שור ולא אדם, חמור ולא כלים".
לפי זה יש לומר, שגם בפסוק זה קיים הענין של "דיבר הכתוב בהווה". כי, רק כדי למעט שני דברים, אפשר היה לומר "ונפלה שמה בהמה או חיה" וכדומה, וגם אז ניתן היה ללמוד ש"בהמה ולא אדם, חיה ולא כלים"י.
הערות
- 1. שמשתנה מזמן לזמן ולכן בכתובים שאאפ"ל באופן אחר - עכצ"ל דנקט ב' דוגמאות מפני השינוי כו'.
- 7. ועפ"ז מובן גם בפשטות מה שרש"י אינו מפרש (לעיל פסוק כו) שזה שנאמר שן ועין הוא לפי שדבר הכתוב בהוה (כבראב"ע שם).
- 3. ונוסף. לזה: מסגנון הכתוב "ואם שן כו'" (התחלת דין חדש, ובאריכות גדולה - בפסוק בפ"ע), מוכח שאי"ז מחמת "דבר הכתוב בהוה" (אפילו באם היינו אומרים שגם בב' דוגמאות שייך כלל זה).
- 8. והיינו שרק הדין ד"לא תענון" הוא בנוגע לכל אדם, אבל הכתוב מדבר רק באלמנה ויתום. וכדמוכח גם ממה שמסיים "והיו .. אלמנות .. יתומים", שבפשטות הוא כעין מדה כנגד מדה (וכמ"ש החזקוני).
- 9. ולכן מוסיף רש"י "לפי" (ראה לעיל הערה 3 - כי כוונתו ב"שהם תשושי כח כו'" הוא לבאר [לא רק איך שהדוגמא בכתוב היא "הוה"
- 6. משפטים א שיחות 16
- 7. (כדלעיל כב, יז. לקמן כב, ל), אלא גם] הטעם על "דבר הכתוב כו'", כבפנים.
- 0. ועפ"ז מתורצת קושיית המפרשים (רבותינו בעה"ת, רא"ם וגו"א כאן): איך אפשר למעט אדם מ"שור", והרי תיבת "שור" אינה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.