134
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
4 לקוטי לילה", אשר בהם הפירוש. "דיבר הכתוב בהווה" דומה לכלל זה בפסוקנו.
אך אין מובן:
א) כיון שהפירוש "דיבר הכתוב בהווה" בשני פסוקים אלו שבפרשת תצא דומה לכלל זה בפסוק "ובשר בשדה טריפה" - מדוע צריך רש"י לצטט את שני הפסוקים הללו, ואינו מסתפק באחד מהם?
ב) אם יש לכלל "דיבר הכתוב בהווה" המפרש את "ובשר בשדה טריפה" "חבר" בשני מקומות נוספים, מדוע נזקק רש"י גם לפירוש של "ואונקלוס תרגם"?
ו השאלות על ההוכחות המובאות
לכאורה, ניתן היה להסביר את הקושי של "דיבר הכתוב בהווה" בפסוק "ובשר בשדה טריפה", לגבי אותו פירוש בשלושת הפסוקים הקודמים:
בפסוק "וכי יגח שור", הרי על ידי הזכרת הדוגמא הנפוצה - שור - אין מתווספת שום מלה מיותרת: הרי התורה אינה יכולה לומר "וכי יגח" בלבד, בלי ציון הנוגח*, ואם כך, היא מזכירה את ה"שור", כי אצלו נפוצה יותר הנגיחה.
כך גם בפסוק "מכשפה לא תחיה":
0) ובפרט שהדין "סקול יסקל" הוא על הנוגח, וראה לקמן סעיף ז'.
משפטים א
התורה צריכה לציין את אחת המלים - מכשף או מכשפה - והיא בוחרת את המלה "מכשפה", בלשון נקבה, כי "הנשים מצויות מכשפות".
וכך גם לגבי "כל אלמנה ויתום לא תענון". על ידי הדוגמא "אלמנה ויתום" אין נוספים דבורים מיותרים בפסוק, כי הכרחי. לציין נושא כלשהו בהמשך ל"לא תענון".
לעומת זאת בפסוק "ובשר בשדה טריפה", הרי לולא הכלל "דיבר הכתוב בהווה", היתה התורה אומרת רק "ובשר טריפה לא תאכלו", וקשה לומר שהתורה מוסיפה מלה מיותרת רק מפני הכלל "דיבר הכתוב בהווה", שהשדה הוא "מקום שדרך בהמות ליטרף". לכן זקוק רש"י להוכחה שמפני הכלל "דיבר הכתוב בהווה" התורה אף מוסיפה מלה שנראית מיותרת.
ולכן מציין רש"י הוכחות מ"כי בשדה מצאה" ו"אשר לא יהיה טהור מקרה לילה", אשר אף שם מופיעות הדוגמאות של "בשדה" ו"מקרה לילה" על ידי הוספת מלים בפסוק (וראה להלן בסעיפים י"ב וי"ג).
אך לפי הסבר זה קשה יותר השאלה, שהוזכרה לעיל בסעיף א', המתעוררת על הפסוקים "וכי. יכה... בשבט..." ו"וכי יריבון אנשים ...". אף המלה "בשבט" מיותרת, לכאורה':, ובודאי המלים "וכי יריבון אנשים" מיותרות.
הערות
- 1. ראה לעיל הערה 6.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.