131
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
קיים רק כאשר אין סיבה הגיונית להבדיל בין הפרט של הפסוק לבין פרטים אחרים"',
= הרי אין מובן, מדוע לאחר שרש"י כבר מביא הוכחה ש"הוא הדין לכל בהמה וחיה", הוא מסיים "ולא נאמר שור וחמור אלא שור ולא אדם, חמור ולא כלים". והרי, לכאורה, יש להסביר בדרך הפשט, שזוהי דרכו של רש"י בפירושו על התורה, ש"ולא נאמר שור או חמור - אלא מפני שדיבר הכתוב בהווה". מנין לומד רש"י שמלים אלו באות למעט אדם וכלים?
ג(. רש" מביא את הכלל פעמים נוספות
את הכלל "דיבר הכתוב בהווה"
מציין רש"י, כאמור, שלוש פעמים נוספות בפרשתנו: על "מכשפה לא תחיה"> מפרש
5 ושני ענינים בזה:
א) מכיון שיש סברא לחלק בין הדוגמא שנאמרה בכתוב לדוגמאות אחרות, א"א לחדש (בלי שום הוכחה) שהדין שנאמר בכתוב הוא גם בדוגמאות אחרות ושהדוגמא באה בכתוב רק מחמת זה שדבר הכתוב בהוה (משא"כ כשאין סברא לחלק, דוחק לומר שזהו גזה"כ).
ב) (יתירה מזו:) באם הדין שבכתוב הי' גם בדוגמאות אחרות, לא הי' נאמר בכתוב דוגמא כזו שיש בה סברא שבאה בדוקא - רק מצד זה שהיא רגילה יותר - מכיון שעי"ז יש מקום לטעות (וראה אוה"ח קדושים יט, יט: כי לא ידבר בהוה מקום יש לטעות). וא"כ הרי זה עצמו מוכיח שהדין הוא דוקא בדוגמא זו.
6 כב, יז.
משפטים א שיחות 9
רש"י: "אחד זכרים ואחד נקבות", אלא שדיבר הכתוב בהווה, שהנשים מצויות מכשפות"*'. פעם נוספת אומר
7 בפרש"י לסנה' סו, א: "דהא גבי אוב וידעוני דמכשפים הם לא חלק בין איש לאשה דכתיב איש או אשה". אבל, מזה שבפירושו עה"ת אינו מביא הוכחה זו [ובפרט שהתלמיד לא למד עדיין הפסוק שנאמר גבי אוב וידעוני], מוכח שראייתו ל"אחד זכרים ואחד נקבות" ע"פ דרך הפשט היא מפסוק זה עצמו (ודלא כבש"ח כאן). כי מכיון שאין סברא לומר שהדין "לא תחי" [שפירושו הוא "תומת בב"ד"*] הוא רק במכשפה ולא במכשף, צ"ל שזה שנאמר מכשפה הוא לפי שדבר הכתוב בהוה, כנ"ל ס"ב והערה 15.
8) כ"ה גם בסנה' שם. אלא ששם ליתא "דבר הכתוב בהוה". וראה לקמן הערה 34.
עוד שינוי בפרש"י לגבי לשון הגמרא שם: בסנה' שם "שרוב נשים כו'" ורש"י משמיט תיבת "רוב" - כי ע"ד הפשט והמציאות הנראה לעין
*) עפ"ז אפשר לבאר גם ההמשך ברש"י של "אחד זכרים כו'" ל"אלא תומת בב"ד". שענד הענינים כתבם בדיבור א', ועד שכותב "ואחד זכרים כו'" - בוא"ו המוסיף:
באנשים יש סברא לומר שעונשם חמור יותר [שלכן הוצרך הכתוב להשוות אשה לאיש לכל עונשין וכו' שבתורה (קידושין לה, א (עיי"ש). תש"נ). והאשה ה"ה עזר כנגדו (בראשית ב, כ) ונאמר בת: והוא ימשל בך (שם ג, טז. וראה גם רש"י לעיל בא, טז: אין לי אלא איש .. אשה .. מנין, ולכן באם פי' "לא תחיי" הי" (רק) שלא להחיותה היינו לא לספק לה מים ומזון - ראה רש"י לעיל (שמות א, יז) בפירוש ותחיין! לא הי" קשה להתלמיד מה שנאמר "מכשפה" (ל' נקבה). כי הי" אומר אולי יבוא לאח"ז פסוק במכשף שענשו גדול יותר - מיתה בב"ד. אבל לאחרי שרש"י מפרש "אלא תומת בב"ד", מקשה התלמיד בפשטות: מדוע רק מכשפה מחוייבת מיתה ולא מכשף - והרי אדרבה: אנשים צ"ל עונשם חמור יותר? - ולכן ממשיך רש"י "ואחד זכרים כו'".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.