127
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
84 לקוטי
כלומר: אצל "בן החמש" אכן ברור ופשוט שהוא צריך ללמוד תורה ולקיים מצוות, והדבר כה ברור לו, שאין הוא צריך לכפות זאת על עצמו. אך גם הענינים = הגשמיים, אכילה שתיה וכדומה, קיימים אצלו בו זמנית בפשטות. הוא. עדיין אינו בדרגה, שצרכיו הגשמיים לא יתפסו אצלו כלל מקום, והוא יקיים אותם רק לשם שמים *"?.
*37) ועפי"ז יובן גם מ"ש* "לו חפץ ה' להמיתנו גו' ולא הראנו את כל אלה וכעת לא השמיענו כזאת"
- דלכאורה, מפשטות הלשון "השמיענו", וגם ממה שנאמר "וכעת לא השמיענו כזאת" שבא בהמשך ל"לא לקח גו' (לא הי' מקבלם ברצון = מצודות שם) ולא הראנו גו'". משמע שההוכחה מ"כעת לא השמיענו כזאת" שלא חפץ ה' להמיתנו הוא לא לפי שהבשורה אינה יכולה להתקיים אם ימותו (כפירוש המצודות שם), כי אם, מצד הענין שה' "השמיענו" (ופירוש "כזאת" - הוא כדלהלן), שזה מראה שהם חביבים בעיני ה' ואינו חפץ להמיתם**.
ולפי"ז אינו מובן: מהי גודל ההפלאה כ"כ ב"השמיענו" יותר מב"הראנו" (שלאחרי שאמרה "לא לקח גו' ולא הראנו גו'" הוסיפה "וכעת לא השמיענו גו'"), והרי ראיה נעלה יותר משמיעה-
יתרו ג
ולכן בפירוש רש"י על התורה, שכאמור פעמים רבות, רש"י כתב את פירושו בראש ובראשונה בדרך הפשט, ובאופן המתקבל גם על ידי "בן החמש" - מובא רק הענין של "רואין את הנשמע", ולא "שומעין את הנראה", כי בתחילת העבודה, הן ה"נשמע", רוחניות, = והן ה"נראה", גשמיות, קיימים באופן של ראיה - בפשיטות,
וזהו גם ההסבר לכך, שרש"י מסביר בפירושו, שהאופן של "לאמר" היה "על לאו לאו" - כיון שמדובר כאן לגבי הנמצאים בתחילת העבודה, כאשר העולם עדיין תופס אצלם מקום, הם עדיין רואים ב"אלקים אחרים", ובדברים האסורים האחרים, את ה"לאן" שבהם.
כי "הראנו את כל אלה" הו"ע ראיית אלקות (בדוגמת "רואין את הנשמע") ו"השמיענו כזאת" הוא שעניני העולם, היו אצלם אז בבחי' שמיעה (בדוגמת "שומעין את הנראה"). ועוד - שהיו "כזאת" (כמו "הראנו את כל אלה"), שכל מציאותם ה" מצד אלקות***. וזהו מה שהוסיפה ב"השמיענו כזאת" על "הראנו את כל אלה", כי בחי' "שומעין את הנראה" היא נעלה יותר מבחי' "רואין את הנשמע", כבפנים.
הערות
- 1. *) שופטים יג, כג. ולהעיר שפסוק זה הוא בההפטרה דש"פ נשא שבסמיכות (לאחריו או לפניו) לחגה"ש. זמן מ"ת.
- 2. **) ויש לומר, שזהר ג"כ דיוק לשון רש"י שם "לא הי' משמיענר בשורה זו אם ראויים אנו למות" (ולא "אם נמות"), כי ההוכחה משמיעת הבשורה היא לא מזה שאין הבשורה יכולה להתקיים באם ימותו, שהרי אפשר שמנוח ימות לאחרי שתתעבר וגם אשתו תמות לאחרי שתלד, כי אם). שמזה שהשמיע להם בשורה זו מוכח שהם חביבים בעיני ה' ואינם ראויים למות. וראה בשוה"ג שלאח"ז.
- 3. ***) ויש לתווך זה עם הפירוש ש"השמיענו כזאת" הוא שמיעת הבשורה (ראה הערה (שבשוה"ג) הקודמת), שגם בשמיעת הבשורה "הנך הרה ויולדת בן". עם היות שהו"ע גשמי, הייתה בזה ההדגשה "נזיר אלקים יהי" גו' והוא יחל להושיע את ישראל גר".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.