125

4 לקוטי

במלים אחרות: בעבודתו של רבי ישמעאל בקיום המצוות, עבודת הצדיקים, ניכרת המצוה והשפעתה בעולם, ולכן נבדלות המצוות לפי פרטיהן לסוגים שונים, ואף, בכללות, לשני הסוגים של "הן" ו"לאו". ואילו בעבודתו של רבי עקיבא, עבודת התשובה ומסירות הנפש, ניכרת במצוה רק עצם קיום רצון ה' - "הן"**.

<< ראיית החיובי בכל דבר

הסבר נוסף לשיטתו של רבי עקיבא "על הן הן ועל לאו הן": תשובתם "הן" גם על "לאו", מצוות לא תעשה", אינה רק מפני הצד השווה שבמצוות לא תעשה ובמצוות עשה - קיום ציווי הבורא - אלא גם מצד הענין של "הן" אשר ב"לאו" עצמו*: גם בדברים האסורים, שעליהם נצטוינו ב"לא תעשה", הם ראו והרגישו רק ב"הן" -

אינה כפי התורה, ובכל זה יפעול בה האדם שתהי' כפי התורה, ולכן ס"ל "יושם", ועי"ז עושה האדם אח"כ שתהי" כן.

*33) להעיר מהפלוגתא דר"י ור"ע (סוטה ג, א) בכו"כ ענינים שר"י סובר שהם רשות ור"ע סובר שהם חובה (ועד שישנו ס"ד שם, שפלוגתתם היא "בכל התורה כולה") - כי צדיקים, מכיון שעיקר עבודתם בקיום המצות הוא מצד העילוי והסגולה פרטית שבה, יקיימו אותם גם כשלא יה" ציווי על זה - "רשות", משא"כ בעלי תשובה, קיומם המצות הוא רק מצד ציווי המצווה - "חובה".

4) ועפי"ז יומתק מ"ש שתי פעמים "הן"-- "על הן הן ועל לאו הן" - ולא קיצר בל' "על הן ולאו הן" וכיו"ב - כי המענה "הן" על "לאו" היא חידוש יותר (ראה בהערה שלאח"ז) ונעלה יותר מהמענה "הן" על "הן".

יתרו ג

הטוב והקדושה המתגלים על ידי קיום ה"לא תעשה"*.

הדבר מתאים לשיטה של "רואין את הנשמע ושומעין את הנראה": כאשר נמצאים בדרגה של "שומעין את הנראה", שהגשמיות ה"נראית" של העולם מתקבלת רק באופן של "שמיעה" רחוקה, כלומר, שמציאות העולם נשללת בעצם, והיא רק נשמעת

5 ועפי"ז יובן מה שמסופר בברכות (סא, ב), שכשקיבל ר"ע עליו עול מלכות שמים ["קורא קריאת שמע" - רש"י שם] כשסרקו את בשרו במסרקות של ברזל "אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן" - דלכאורה תמוה: והרי דבר פשוט שגם תלמידי ר"ע היו בעלי מדריגה נעלית ביותר, ומה היתה תמיהתם שר"ע הבליג על יסוריו הגופניים וקיים מצות ק"ש -

והביאור כי התוכן של ק"ש הוא אחדות הו", וזהו מה שר"ע קרא ק"ש גם שהיו סורקים בשרו כו' על שעסק בתורה, והיינו שגם בזה ראה והרגיש את אחדותו ית'

[וע"ד שאמרו (חולין ז, ב) "אין עוד מלבדו .. ואפילו כשפים .. שמכחישין פמליא של מעלה", שהכוונה בזה היא (לא רק שאינם סותרים לאחדות ה' לפי שקליפות הן "העדר", אלא) שגם על ידם גופא (- מצד ניצוצות הקדושה שבהם) מתגלה אחדות ה וע"ד שאמרו (ילקו"ש נחמי' רמז תתרעא. וראה גם יומא סט, ב) "הן הן גבורותיו". וראה לקו"ת לג"פ מד, ג. (אור התורה בראשית כרך ג' ע' תקעד, ב) הגהות לתניא ע' פב (נדפסו ב"קיצורים והערות"). ד"ה למען דעת תשי"ג],

ועל זה אמרו לו תלמידיו "עד כאן" (בתמי) - איך שייך ענין האחדות במאורע זה - כששלט אדם בליעל דקליפה לסרוק בשרו כו',

וענה ר"ע "כל ימי הייתי מצטער כו'" ומכיון שה" כל ימיו בתנועה דמס"נ - יציאה מהמיצר דעולם, לכן מציאות העולם הי' אצלו רק בבחי' "שמיעה" (כנ"ל סעיף ח'), ופנימיות העולם ותכלית בריאתו ודבר ה' המהווה אותו היו אצלו בבחי' "ראי'" - ולכן גם בה"לאו" ראה את ה"הן", כבפנים.