93
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
אך על ידי התנאי שהתנה הקדושברוך-הוא עם מעשה בראשית, ובריאתו את העולם באופן "שיעשו רצון הצדיקים אף שאינם בטבעם", דבר המוכיח שבריאת העולם "בשביל ישראל" היא התכלית והמהות הפנימית של העולם,
שהרי אם הכוונה של "בשביל ישראל" היא רק אמצעי המשמש לדבר אחר, אך לו עצמו אין קשר לכך, הרי אז לא ייתכן לומר שההתהוות של מעשה בראשית בעצמה תיעשה באופן שהנבראים יפעלו להיפך מטבעם,
וכיון שמציאותם של ישראל, בהיותם "נצר מטעי מעשה ידי" של הקדוש"ברוך-הוא, היא מציאות נצחית 'י, מציאות של מחשבה, שהיא המקור והעילה למציאות של הדבור - הרי על ידי כך שהקדוש-ברוך-הוא קבע במציאות זו של מעשה בראשית "שיקויים רצון הצדיקים", ניתן בנבראים תוקף הנעלה ממציאותם מצד עצמם, ענין של נצחיות5.
ו הים הג:ע ''לאיתנו" רק לאחר "וישביי
וזהו הנאמר במדרש על הפסוק "וישב הים... לאיתנו" "לתנאו שהתניתי עמו מתחילה":
כל עוד היה "וישם את הים לחרבה" ניתן היה לחשוב% שעל ידי נס זה השתנתה והתבטלה המציאות הקודמת, ומשום כך לא התגלה אז עדיין התוקף שקיבל הים על ידי התנאי;
רק כאשר "וישב הים", באופן של "וישב... לאיתנו", כפירוש הפשוט, שהוא נשאר במהותו (כדלעיל בסעיף ג') - ואף-על-פי-כן מציאותו עצמה איפשרה את קיום רצון ה' להיפך מטבעה, אז הוא הגיע "לאיתנו - לתנאו", לתוקף שניתן בו על ידי ה"תנאי", שמעל למציאותו מצד עצמה, בדלעיל.
(ממאמר ושיחת ש"פ בשלח, תשכ"ט)
הערות
- 1. תעשה תרע"ג (בהמשך תער"ב). וראה גם בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 100 הערה 21)
- 2. [כי בדבר מוגבל א"א שיתלבש בו כח בלתי מוגבל, ובלשון הרמב"ם (מו"נ ח"ב הקדמה יב) "כי בל כח שימצא מתפשט בגוף הוא בעל תכלית, להיות הגשם בעל תכלית"],
- 3. ומצד עצמם (היינו מצד התהוותם מהעשרה מאמרות המתלבשים בפימיותם) הם נפסדים, כמבואר בלקו"ש שם.
- 1. ראה סנה' ר"פ חלק.
- 2. שהרי ישראל (דוקא) עלו במחשבה (ב"ר בתחלתו).
- 3. ואף שההנהגה הניסית באה מבחי' אור
- 7. בשלח א שיחות 9
- 8. הסובב שלמעלה מעולמות כנ"ל ס"ה - והרי מצד בחי' הסובב יש ענין הנצחיות בנבראים גם לולי התנאי (ראה לעיל הערה 40) = י"ל, דמכיון שהתהוות הנבראים היתה על מנת "שיעשו רצון הצדיקים אף שאינם בטבעם", הרי ענין זה [אף שבפרט אחד הוא בבחי" מקיף יותר מכח הא"ס הפועל שיהיו חזקים כיום הבראם, שלכן בא הוא באופן דשידוד הטבע (ראה סד"ה החדש הזה תרס"ו. ובכ"מ), מ"מ, מצד זה שהוא תנאי בההתרוות] שייך הוא למציאות הנבראים עצמם. בסגנון אחר (ובל' הרמב"ם בהקדמה הנ"ל) כח המקיים את הנברא הבעל גבול לזמן בלי גבול אא"פ שיתלבש בתוכו, משא"כ הכח המעמיד את המים כחומה.
- 4. ראה גם אוה"ח כאן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.