86
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
א. "לאיתנו - לתנאןו"
על הפסוק' "וישב הים לפנות בקר לאיתנו" נאמר במדרש?, שכאשר ברא הקדוש-ברוך-הוא את הים, הוא התנה עמו תנאי: עליו להיבקע לישראל כשיצטרכו לעבור בו. וזוהי משמעות הפסוק "וישב הים... = לאיתנו", "לאיתנו" אותיות "לתנאו": = "לתנאו שהתניתי עמו מתחילה".
בכך אין מובן: בפסוק "וישב הים... לאיתנו" אין מדובר על בקיעת הים, אלא להיפך, שלאחר "ויבקעו המים" שב הים למצבו הקודם, כלפני קריעת ים סוף. כיצד נאמר אפוא במדרש, שב"וישב... לאיתנו" הכוונה היא "לתנאו", לתנאי שעליו להיבקע?
על כך משיבים המפרשים', שהתנאי שקבע הקדוש-ברוך-הוא לים היה, שאם הוא לא ייבקע, לא יהיו בו עוד מים, בדומה לדברי רבי פינחס בן יאיר לנהר גינאי:, כאשר לא רצה להיבקע
לפניו: "אם אי אתה חולק, גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם".
ולפי זה הם מסבירים את דברי המדרש "וישב הים לאיתנו - לתנאו", שהים שב "לאיתנו" משום שקיים את "תנאו", שהרי אילו לא היה מקיים את התנאי, היתה מציאותו מתבטלת.
אך, לכאורה, אין די בתירוץ זה*:
א) אילו לא היה הים מקיים את התנאי, הרי בנוסף לכך שלא היה לו שום תוקף (איתן), הרי לא היו בו כלל מים. ואילו מכך ש"לתנאו" נרמז במלה "לאיתנו", שמשמעותה - לדברי רש"י - "לתוקפו", נראה שרק תוקפו של הים תלוי בקיום התנאי?
ב) ב"וישב הים... לתנאו" הכוונה היא, שהים שב אל התנאי שלו. ואילו לפי האמור לעיל יוצא, שהמשמעות של "וישב הים... לאיתנו - לתנאו" היא, שהים שב "לאיתנו" על ידי שקיים לפני כן את התנאי, ולא שעצם השיבה הוא התנאי?
ב. ק'וס התנאי נותן תוקף גם למציאות בעבר
על הפסוק' "וישב הים לפנות בקר לאיתנו" מובא בספרו של המגיד
66 ועד"ז יש להקשות בתירוץ אוה"ח הק' (עה"פ) על קושיא הנ"ל.
הערות
- 1. שיחות
- 1. פרשתנו יד, כז.
- 2. בר פ"ה, ה. שמו"ר פכ"א, ו. זח"ב קצח, ב.
- 3. בעה"ט עה"פ.
- 4. ידי משה לב"ר שם.
- 65. חולין ז, א. וראה היום יום ע' כ (ממאמר הה"מ דלקמן סעיף ב'), שחלוקת גינאי נהרא הוא כענין קרי"ס. וראה חולין שם: כמשה ושתין רבוון.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם ש"פ בשלח, שבת שירה, י"ז שבט, ה'תשל"ג לקו"ש ח"ו ע' 86
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.