84
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
> לקוטי וכיון ש"ובנו בחרת" הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך, שבפנימיות, לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו*. ולעתיד לבוא הוא נבנה מ"עצם הלוז", מפני עצם מהותו, כי יש לגביו בחירת עצמותו, יתברך. ולפי זה יוצא, שאדרבה, מפני ש"שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי", הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית.
ו מי ומתי - נקבע מראש
אך היצר הרע הוא "אומן במלאכתו"**, ולאחר שסותרים את "טענתו", שאי אפשר לשנות
באמצעות הגוף את העולם, על ידי הסבר, שבפנימיות הם בעצם טוב וקדושה, והעבודה הנדרשת היא רק לגלות את הטוב שבפנימיותו כלפי חוץ, הוא מתחיל לטעון, להיפך:
בפנימיות הרי הגוף והעולם הזה טובים גם לפני העבודה עמם, ואף לגבי ה"גילוי", הרי בודאי בסופו של דבר הם יהיו "דירה לו יתברך", על ידי יהודי זה
יו"ד שבט
או אחר, כדלעיל - ואם כך, מה לך להתלהב בעבודת התורה והמצוות כדי לברר ולזכך את הגוף ואת חלקך בעולם, ובמיוחד - מה כל כך "נורא" אם תדחה זאת למועד מאוחר יותר?
על כך מסביר הרבי בעל ההילולא, בסוף המאמר: (א) יש ענין של "אעשה חשבונותי", "אצוה לביתי", כתשובתו הידועה של אדמו"ר הזקן'** "סיפרת כל מה שאתה צריך, אך אינך אומר לשם מה צריך אותך", (ב) "מי הוא היודע עתו וזמנו":
על כל דבר בעולם נקבע מראש על ידי מי הוא יזדכך*, וכן נקבע מתי ייעשה ה"בירור". ולכן, על ידי דחיה, עלולים ח"ו להפסיד את ה"חשבון" וה"בית" וכן'".
לפיכך חייבת העבודה להיעשות בזריזות, בלי לאבד רגע, בהפצת התורה והמצוות בכלל, ובהפצת מעיינות החסידות במיוחד - בכל מקום ומקום, ויש לעשות זאת בשמחה ובחפץ וכו', הגורמים לזריזות**, כלשון הרמב"ם (על ימות המשיח) "נתאוו"ל:,
הערות
- 1. אכל. מעה"ד (ב"ר פי"ט, ה) - היינו שנשאר העצמיות. והא דהשאר נשרף - י"ל בפשטות דהא אוכל שאר דברים ונעשים דם ובשר כבשרו. וראה מת"כ שם ועוד.
- 3. ואין סתירה לזה מהמובא לעיל הערה 29 בענין "מחי' מתים ברחמים רבים" - כי מכיון ש"בנו בחרת" (שבחירת העצמות היא בהגוף גופא), הרי גם ההמשכה שמצד עצמות אוא"ס (שלגבי' מות וחיים שוים), שייכת להגוף ובפנימיותו, ע"ד המבואר בלקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 246 (ס"ט) בענין "לשמש את קוני". עיי"ש.
- 4. ראה שבת קה, ב: כך אומנתו של יצה"ר כו'. וראה ד"ה וידעת תרצ"ג פ"ה.
- 5. סה"מ תש"ח ע' 191. וש"נ.
- 6. ראה לקו"ד כרך ד' תקצו, ב. היום יום ע' פד.
- 7. ובדוגמת יצי"מ שהוצרכה להיות "כהרף עין", כי באם היו מתמהמהים ח"ו לא היו יכולים ליגאל כו' (אלשיך בא יב, לז (ואילך) בשם הזהר. וראה גם צרור המור שם, מ. הגדת החיד"א פיסקא מתחלה עע"ז ד"ה ומעשה ידיו).
- 8. ראה אגה"ק סכ"א.
- 9. הל' תשובה פ"ט ה"ב: נתאוו כל ישראל
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג לקו"ש ח"ו ע' 84
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.