81

לי עד שאעשה חשבונותי ועד שאצוה לביתי...", ולכן אין לדחות למועד מאוחר יותר את העבודה שיש לבצע, כי "מי הוא היודע עתו וזמנו".

ג. = העולם בפנימשתו - דירה לה'

כאשר יהודי מתבונן במצבו של העולם הזה, אשר הוא, כדברי אדמו"ר הזקן?, "מלא קליפות וסטרא אחרא", כלומר, שכל נקודה בעולם הזה מלאה בקליפות, עד שהוא נקרא - והרי שמו של כל דבר מצביע על מהותן - "עולם הקליפות וסטרא אחרא"'', הוא עלול להרהר:

כיון שהקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם באופן שהוא יהיה "עולם הקליפות", הרי לא ייתכן שאני אוכל לשנותו. ואם כך - אתנתק מן העולם ואסתגר בארבע אמות של תורה ותפילה, בלי להתעסק בעניני העולם!

יו"ד שבט שיחות 7

על כך מסביר הרבי מיד בתחילת המאמר, שאדרבה: היותו של העולם עולם הקליפות אינו מצד עצם מהותו, אלא זהו ענין שנוסף בעולם הזה לאחר הבריאה, על ידי חטא עץ הדעת וכו'. ואילו מצד עצם מהותו יש לעולם הזה מעלה על-פני העולמות העליונים, כי עיקר שכינה - דוקא בתחתונים היתה.

אך עדיין אפשר לטעון: אמנם, בתחילת הבריאה היה המצב שונה, אך עתה העולם "מלא" בקליפות של טומאה "והרשעים גוברים'' בו"?

על כך מוסבר בהמשך המאמר, שתכלית הכוונה בבריאת העולמות ובהתהוותם היא ש"נתאוה?' הקדושברוך-הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים", וכיון שזוהי הכוונה, הרי היא בודאי תתגשם,

שהרי כיון שמציאות הבריאה קיימת ונוצרת בכל רגע ורגעי' למען תכלית זו, הרי לא ייתכן שיהיה בכוחם*' של עניני הבריאה ושל מעשי בני אדם (חטא עץ הדעת וכדומה) להיות מנוגדים ולהפריע ח"ו להשגת הכוונה,

ובסופו של דבר אכן יהיה העולם דירה לה' יתברך, ואם כך השנוי העכשוי בעולם, היותו "עולם הקליפות", הוא "שינוי החוזר לברייתו"