79
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
6 לקוטי ומחלוקת זו בין בית שמאי לבין בית הלל לגבי בריאת שמים וארץ היא היסוד למחלוקתם בשאר. הענינים בתורה, אם "אזלינן בתר כח" או "בתר פועל":
לפי שיטת בית הלל, שהתכלית היא ה"מטה", יוצא שהעיקר הוא ה"בפועל", וחשיבותו של ה"בכח" הוא בכך שממנו יוצא ה"בפועל".
ואילו לפי שיטת בית שמאי, שהתכלית היא ב"שמים", והכוונה ב"ארץ" היא בהמשכתה ובעלייתה ל"שמים", יש לומר, שה"כח" אינו אמצעי ל"פועל", אלא להיפך: העיקר הוא ה"כח" עצמו, וה"פועל" הוא רק "אבן הבוחן" שבאמצעותה מתגלית ומתאמתת מעלת ה"בכח".
בא גב
יג. אכילת קרבן הפסת - יציאת מצרים "בכח"
לפי כל האמור לעיל מובנים דברי בית שמאי, שיש לומר "בצאת ישראל ממצרים" מיד לאחר אכילת הפסח, אף לפני חצות:
יציאת מצרים היתה בזכות דם הפסח". וכיון ש"שכר מצוה" הוא התוצאה של המצוה9, ולפיכך היא כלולה בה (כשם שבכל גורם ותוצאה, סיבה ומסובב, ה"מסובב" כלול "בכח" ב"סיבה"), מובן, שבאכילת הפסח, שבאמצעותה נשלמת מהות קרבן הפסח, אשר "לא בא מתחילתו אלא לאכילה"", כבר מתרחשת בכח ובהעלם יציאת מצרים*.
הערות
- 1. לכאורה הי' אפשר לומר, שהטעם דב"ש דאזלינן בתר בכח הוא [לא מצד מעלת הכח מצ"ע, כ"א] לפי שבה"בכח" ישנה אפשריות להבפועל, ומה שהבכח עדיף מהבפועל - אף שעיקר מעלתו הוא האפשריות להבפועל - נפרש שזהו לפי שהמציאות (של הבפועל) נתחדשה כשנתחדש הכח ואפשריות אליו, ולכן ה"בכח" הוא עיקר מציאותו של הבפועל*,
- 2. [ומטעם זה סוברים ש"בשכבך" הוא רק כשעוסקין לילך ולשכב ולא כששוכבין בפועל, כי
- 3. *) וגם מזה דס"ל לב"ש ד"אזלינן בתר בכח" ב"הרואה יום אחד עשר" (אף שלעולם לא יבא לידי בפועל) אין ראי" שהמעלה ד"בכח" היא מצד עצמו - כי (א) הגדר ד"אזלינן בתר בכח" שם הוא רק זה שבכח ג"כ מספיק כו" (אבל לא שהוא העיקר ושהוא עדיף מ"בפועל"). (ב) מה שה"בכח" לא יבא לעולם לידי "בפועל" הוא מצד הימים שלאחריה. אבל מצד ה"בכח" גופא יכול הוא לבא גם לידי בפועל, ככל ימי זיבת.
- 4. עצם המציאות ד"בשכבך" הוא מה שעוסק לשכב, והשכיבה בפועל היא רק ההמשך והגילוי של עיקר מציאות השכיבה - שנתחדשה בשעה שעוסק לילך ולשכב].
- 5. אבל, מכיון שגם בבריאת שמים וארץ סוברים ב"ש שעיקר המעלה היא ה"בכח"
- 6. - אף שתכלית המכוון בזה שעלה במחשבה תחלה היא הארץ כמו שהיא בפועל דוקא (ולא כמו שהיא כלולה בכח בשמים), היינו שאינו מספיק מה שישנו כח ואפשריות להבפועל (דאל"כ לא היתה הארץ צריכה להתהוות) -
- 7. מוכח מזה, שדעת ב"ש היא שהמעלה דבכח הוא מצד ענין הכח ("מעלה") גופא, ומה שהוצרך לבריאת הארץ הוא בכדי שגם ה"מטה" יתעלה לה"מעלה". ולכן מסתבר, שגם בשאר המקומות - שיטתם "אזלינן בתר בכח" היא מצד מעלת הבכח גופא, כבפנים.
- 2. פרדר"א פכ"ט. מכילתא ורש"י בא יב, ו.
- 3. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 137 הערה 3. וש"
- 4. פסחים עו, ב.
- 5. ולהעיר מזה שהפסח הי" נאכל דרך חירות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.