78

הערות

1. 6. וכמו שבזמן ק"ש של ערבית, דלדעת (ר"א - להיותו מתלמידי) ב"ש הוא רק כשעוסקין לילך ולשכב ולא כששוכבין בפועל*.
2. 2. ואף שלדעת ב"ש זהו פירוש "בשכבך" שנאמר בכתוב (וראה לעיל סעיף ח', שלכן אין ללמוד ממנו לדינים אחרים) - הא גופא טעמא בעי: מדוע אמרה תורה (לפי' ב"ש) שזמן ק"ש הוא רק בעת השכיבה בכח. וראה הערה הנ"ל.
3. 7. ראה גם בית האוצר שם.
4. 8. לקו"ת שה"ש מח, ג. ובכ"מ.
5. 9. ראה תניא בהקדמה (ד, רע"א).
6. 6. *) בנוגע לדעת ב"ש ב"מצות חנוכה" - י"ל (בדוחק), שזהו בכדי שיהי" הכירא כו" כנ"ל תחלת ס"ח.
7. 7. בא ג שיחות -
8. 0. ומכיון שלדעת ב"ש הכוונה בה"מטה" (ארץ) היא שיתעלה לה"מעלה" (שמים), הרי מובן שאופן בריאת הארץ הוא כפי אופן השמים - ראה רש"י חגיגה שם (ד"ה שרפרף) "ולפי גובה הכסא הוא מתקן השרפרף". משא"כ לדעת ב"ה שהכוונה בה"מעלה" היא בשביל ה"מטה" - אופן בריאת השמים הוא כפי הארץ. ולהעיר מלקו"ת ויקרא ד, ב: "כמו"כ יובן מזה הנמשל למעלה .. או שכמו שהוא למעלה כך הוא למטה".
9. 9. ועפ"ז י"ל שהכוונה ב"תחלה" היא גם בזמן (כדמוכח מפשטות הלשון בחגיגה וב"ר שם), היינו בהענין ד"סיבה ומסובב": לדעת ב"ש הארץ מסובב היא משמים - שמים נבראו תחלה; ולדעת ב"ה הארץ היא סיבה לשמים - ארץ נבראת תחלה.